| משתנה | ערך |
|---|
מספר העריכות של המשתמש ($1) (user_editcount) | 19884 |
שם חשבון המשתמש ($1) (user_name) | 'מיכאל משיכון בבלי' |
הזמן שעבר מאז הרשמת המשתמש ($1) (user_age) | 275236363 |
קבוצות (כולל קבוצות משתמעות) שהמשתמש נמצא בהן ($1) (user_groups) | [
0 => 'autopatrolled',
1 => '*',
2 => 'user',
3 => 'autoconfirmed'
] |
הרשאות שיש למשתמש ($1) (user_rights) | [
0 => 'autopatrol',
1 => 'unwatchedpages',
2 => 'editautopatrolprotected',
3 => 'createaccount',
4 => 'read',
5 => 'edit',
6 => 'createpage',
7 => 'createtalk',
8 => 'writeapi',
9 => 'viewmyprivateinfo',
10 => 'editmyprivateinfo',
11 => 'editmyoptions',
12 => 'abusefilter-log-detail',
13 => 'urlshortener-create-url',
14 => 'centralauth-merge',
15 => 'abusefilter-view',
16 => 'abusefilter-log',
17 => 'vipsscaler-test',
18 => 'flow-hide',
19 => 'flow-edit-title',
20 => 'upload',
21 => 'reupload-own',
22 => 'move-categorypages',
23 => 'minoredit',
24 => 'editmyusercss',
25 => 'editmyuserjson',
26 => 'editmyuserjs',
27 => 'sendemail',
28 => 'applychangetags',
29 => 'changetags',
30 => 'viewmywatchlist',
31 => 'editmywatchlist',
32 => 'spamblacklistlog',
33 => 'flow-lock',
34 => 'mwoauthmanagemygrants',
35 => 'reupload',
36 => 'move',
37 => 'collectionsaveasuserpage',
38 => 'collectionsaveascommunitypage',
39 => 'autoconfirmed',
40 => 'editsemiprotected',
41 => 'skipcaptcha',
42 => 'flow-edit-post',
43 => 'ipinfo',
44 => 'ipinfo-view-basic',
45 => 'transcode-reset',
46 => 'transcode-status',
47 => 'enrollasmentor'
] |
האם משתמש עורך דרך הממשק למכשירים ניידים או לא ($1) (user_mobile) | false |
מספר העריכות הגלובלי של המשתמש ($1) (global_user_editcount) | 22601 |
האם המשתמש עורך מיישום למכשירים ניידים ($1) (user_app) | false |
מזהה הדף ($1) (page_id) | 673926 |
מרחב השם של הדף ($1) (page_namespace) | 0 |
שם הדף ללא מרחב השם ($1) (page_title) | 'הבא להורגך השכם להורגו' |
שם הדף המלא ($1) (page_prefixedtitle) | 'הבא להורגך השכם להורגו' |
רמת ההגנה על עריכת הדף ($1) (page_restrictions_edit) | [] |
גיל הדף בשניות ($1) (page_age) | 470774745 |
פעולה ($1) (action) | 'edit' |
תקציר עריכה/סיבה ($1) (summary) | 'הוספת [[קטגוריה:הצלת נפשות בהלכה]] באמצעות [[עזרה:Gadget-HotCat|HotCat]]' |
זמן מאז עריכת הדף האחרונה בשניות ($1) (page_last_edit_age) | 4400434 |
מודל התוכן הישן ($1) (old_content_model) | 'wikitext' |
מודל התוכן החדש ($1) (new_content_model) | 'wikitext' |
קוד הוויקי של הדף הישן, לפני העריכה ($1) (old_wikitext) | 'ב[[יהדות]], '''הבא להורגך השכם להורגו''' הוא כלל [[מוסר]]י שמשמעותו כי לאדם מותר להתגונן ולהציל את חייו במחיר חיי מי שמסכן אותו, כ[[הגנה עצמית]], כאשר הוא רואה שמתהווה איום עליו, ואין הוא צריך לחכות עד שיותקף בפועל. כלל זה אמור בין ביחס לאדם המאוים ובין ביחס לאדם שלישי שיכול להקדים ולהרוג את מי שרוצה להרוג אדם אחר.
==מקור==
ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|עב|א}}}} מובא כי המקור לכלל זה הוא בדין [[הבא במחתרת]] (אדם הפורץ בחשכת הליל כדי לגנוב), שעליו נאמר {{הדגשה|אֵין לוֹ דָּמִים|שמות כב א|שמות כ"ב, א}}, הגמ' מסבירה שהסיבה שהתירה התורה את דמו של הבא במחתרת הוא משום שסביר להניח שהפורץ לוקח בחשבון שבעל הבית ינסה לגונן על רכושו, ומכך שהוא לא נמנע ממעשה הגניבה בכוונתו להרוג את בעל הבית במקרה שהוא ימנע ממנו לבצע את הגניבה, ולכן מותר בעל הבית או אדם שלישי להקדים ולהורגו 'שהתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו'.
מקור נוסף לכלל זה קיים ב[[מדרש]]ים לגבי ציוויו של ה' את [[משה]] לגבי ה[[מדין|מדיינים]]: {{הדגשה|צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"|במדבר כה יז|במדבר כ"ה, יז}} – {{הדגשה|כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם|במדבר כה יח|שם, יח}}. הנהגה זו פורשה ב[[מדרש]]: אם בא להרגך - השכם להורגו".{{הערה|1=[[במדבר רבה]] [[S:במדבר רבה כא|פרשה כא]] פסקה ד; [[מדרש תנחומא]], פנחס, פרק ג.}}
על פי פרשני המקרא יש לנהוג במדיינים כבאויבים ([[רש"י]] על "צרור") ולהרוג בהם ([[תרגום יונתן]] ל"והכיתם"), מפני שהם שונאים לישראל ומתמידים להצר לו ([[מנחם המאירי|המאירי]] סנהדרין פ"ח), וזממו במחשבות רעות ובשקרים ("נכליהם") על עם ישראל, באמצעות ההחטאה בחטא בעל פעור. ממקור זה ניתן ללמוד שהכלל תקף לאדם הפרטי כמו גם לאומה שלמה, ושאין לחכות עד שהאויב ממש יבוא להרוג, אלא אפשר להקדים "מכת מנע". המפרשים מעירים שאין ציווי דומה לגבי [[מואב]], אלא להפך קדם לכך ציווי "אל תצר את מואב" ({{תנ"ך|דברים|ב|ט}}), אף שהם אויבי ישראל, או מפני שעשו זאת מדאגה לארצם ([[חזקוני]] ו[[רמב"ן]]) לעומת מדין שהשתרבבו לריב לא להם בשל שנאתם, או מפני שהיו פסיביים בחטא ולא שלחו את בנותיהן להחטיא את בני ישראל, לעומת מדין שהיו אקטיביים ושלחו את בנותיהם ואף את בת המלך ([[כלי יקר]]), או מפני שעתידה [[רות המואביה]] לצאת ממואב (רש"י).
המפרשים אף מוסיפים כי נותר עניין פתוח בין בני ישראל למדיינים, שהמדיינים ירצו לנקום מישראל את מות כזבי בת צור המלך, ולכן יש להקדימם בכך ([[אבן עזרא]] וכלי יקר).
==בתנ"ך==
בתנ"ך נזכרים שני מקרים של הגנה עצמית מדין הבא להורגך.
הראשון הוא מקרהו של [[דוד]] שנרדף בידי [[שאול]]{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל א|כד}} ופרק כו}}, וכאשר מזדמנת לו שעת כושר כפולה להרוג את שאול בעיצומו של המרדף הוא נמנע מכך. במקרה זה מכיר התלמוד{{הערה|{{בבלי|ברכות|סב|ב}}}} בזכות ההגנה עצמית, ותמה על כך שדוד לא הרג את שאול כאשר יכל לעשות זאת, שהרי לפי הדין מותר היה לו להגן על עצמו מרדיפתו של שאול. [[פרשני המקרא]] והוגים יהודיים בעקבות התלמוד התלבטו בשאלה זו וניסו לתת תשובות שונות לעניין זה.{{הערה|1=[[רד"ק]] על [[שמואל א]] פרק כ"ד פסוק יא; [[ספר חסידים]], סימן מה; ספר ישמח משה, פרשת ויחי, קיד ב.}}
המקרה השני הוא של מרדפו של עשהאל אחר [[אבנר בן נר]] בעיצומו של קרב, אבנר שיודע שמדובר באחיו של ה[[מצביא]] יואב, מבקש ואף מתחנן מעשהאל שרודף אחריו להכותו, לפגוע במישהו אחר או לסור ממנו, ולאחר שעשהאל מסרב, באקט של הגנה עצמית מכהו אבנר בצד הקהה של החנית בצלע החמישית והורגו{{הערה|1=ספר שמואל ב, ב יט-כג}}. בדיון שנעשה בתלמוד אבנר בן נר מואשם בכך שיכל להציל את עצמו בכך שהיה פוצע את עשהאל פציעה שאיננה פציעת מוות, ולא עשה כן ולכן הרגו יואב.
{{הערה|1="אמר ליה (=לו) [יואב בן צרויה לאבנר בן נר] מאי טעמא (=מה הסיבה) קטלתיה (=שהרגת) לעשאל? [שהיה אחיו של יואב]. עשאל רודף היה, היה לך להצילו באחד מאיבריו. לא יכילי (=יכולת) ליה? השתא בדופן חמישית (=בצלע חמישית) כוונת ליה [את החנית], באחד מאיבריו לא יכלת ליה?" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מט א)}}. דיון זה מסייג ומגביל את הכלל של "הבא להורגך - השכם להורגו", למקרה שבו אין אפשרות אחרת להתגונן אלא בנטילת חייו של המתקיף.
== האם מדובר בחובה או בהצדק ==
בין פוסקי ההלכה קיימם נידון באופן שהרוצח מאיים להרוג אדם שלישי, האם מדובר בחובה ובמצווה להרוגו ובכך להציל את הקרבן או שמדובר בהיתר והצדק לביצע הפעולה.
הרמב"ם מציע שכאשר מדובר באדם שבאופן ודאי מבקש לרצוח קיימת חובה להציל את הקרבן במחיר חייו של מי שרוצה לרצוח, אך באופן שאין ודאות גמורה שהוא רוצה לרצוח אלא מדובר בסבירות גם סבירות גבוהה (וכגון במקרה של 'הבא במחתרת'), אין חובה להרוג את הרודף אלא שמי שהורגו פטור מעונש.
==פרשנות==
ב[[קבלה]] וב[[חסידות]] היו שפירשו כלל זה גם באופן [[אלגוריה|אלגורי]]: המדובר ב[[יצר הרע]] שבא להרוג את האדם מבחינה רוחנית, ואותו יש להשכים ו"להרוג" ב[[תפילה]] וב[[לימוד תורה]].{{הערה|1=תיקוני זוהר דף יא א; [[יהודה אריה ליב אלתר|שפת אמת]] ספר במדבר, [[פרשת בלק]], שנת [תרס"א]; [[S:בא"ח שנה ראשונה פרשת וישלח|הלכות שנה ראשונה, פרשת וישלח]].}}
== מימוש מדיני של הכלל ==
הכלל החז"לי הזה תואם לגישה שמצדדת ב[[מכה מקדימה]].
הרב [[חיים דוד הלוי]] שכיהן כ[[מרא דאתרא|רב ראשי]] ל[[תל אביב]], פסק כי כלל זה אקטואלי לימינו, וכי "כאשר אומה חשה בוודאות מוחלטת באויביה הזוממים להתנכל לה, רשאית היא לפתוח ב[[מלחמת מנע|מכת מנע]] מתוך הכלל הבא להרגך השכם להורגו".{{הערה|הרב חיים דוד הלוי, "דין 'הבא להרגך השכם להורגו' בחיינו הציבוריים", '''[[תחומין]]''' א (תש"מ), עמ' 343.}} על פי [[בחיי בן אשר|רבנו בחיי]], כלל זה מסויג רק לשעת מלחמה, ואילו שלא בשעת מלחמה יש לקרוא לשלום ואפילו ל[[שבעת העממים]].{{הערה|רבינו בחיי, שמות י"ד, ז.}}.
בפברואר 2016 אמר [[ראש המטה הכללי|הרמטכ"ל]] [[גדי איזנקוט]] כי "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו', אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים". דברי הרמטכ"ל זכו לגיבוי מ[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו]]{{הערה|{{ynet|רועי ינובסקי ואטילה שומפלבי|נתניהו מגבה באיחור את איזנקוט: "ניסיון לנגח פוליטית את הרמטכ"ל"|4768738|21 בפברואר 2016}}}} ומשר הביטחון [[משה יעלון]], ולביקורת מצד אנשי ימין חברי הכנסת [[מוטי יוגב]] ו[[בצלאל סמוטריץ']], ועוררו דיון על היחס לביטוי חז"ל זה, ומוסריות נוהלי פתיחה באש בתקופת [[גל הטרור הפלסטיני (2015–2016)|גל הטרור]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/755/738.html|הכותב=יאיר קראוס ויוחאי עופר|כותרת=יעלון מגבה את איזנקוט: "אסור שנאבד את צלמנו|אתר=מקור ראשון|תאריך=18/2/2016|תאריך_וידוא=2024-02-24}}</ref> לאחר חודש, [[הראשון לציון]], הרב [[יצחק יוסף]], אמר בשיעור כי "אם מחבל מגיע למישהו עם סכין - מצווה להרוג אותו, 'הבא להורגך השכם להורגו', לא להתחיל לפחד שיעשו עליו אחר כך בג"ץ או שיבוא איזה רמטכ"ל ויגיד משהו אחר, לא צריך לפחד".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/760/557.html|הכותב=[[מנדי גרוזמן]]|כותרת=הרב הראשי לישראל בהתקפה ישירה על הרמטכ"ל ובג"ץ|אתר=nrg|תאריך=13 במרץ 2016}}}}.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=הבא להורגך השכם להורגו}}
* הרב [[נתן צבי פרידמן]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/din-4.htm דין רודף במחבלים], אתר דעת
* הרב [[מיכאל ויגודה]], [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/5E35536B-0FA6-4610-BCD5-2264E643DFB9/0/shabac.doc חקירות השב"כ לאור מקורות המשפט העברי], אתר משרד המשפטים {{DOC}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{דיני נפשות}}
[[קטגוריה:אמרות חז"ל]]
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני נפשות]]' |
קוד הוויקי של הדף החדש, אחרי העריכה ($1) (new_wikitext) | 'ב[[יהדות]], '''הבא להורגך השכם להורגו''' הוא כלל [[מוסר]]י שמשמעותו כי לאדם מותר להתגונן ולהציל את חייו במחיר חיי מי שמסכן אותו, כ[[הגנה עצמית]], כאשר הוא רואה שמתהווה איום עליו, ואין הוא צריך לחכות עד שיותקף בפועל. כלל זה אמור בין ביחס לאדם המאוים ובין ביחס לאדם שלישי שיכול להקדים ולהרוג את מי שרוצה להרוג אדם אחר.
==מקור==
ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|עב|א}}}} מובא כי המקור לכלל זה הוא בדין [[הבא במחתרת]] (אדם הפורץ בחשכת הליל כדי לגנוב), שעליו נאמר {{הדגשה|אֵין לוֹ דָּמִים|שמות כב א|שמות כ"ב, א}}, הגמ' מסבירה שהסיבה שהתירה התורה את דמו של הבא במחתרת הוא משום שסביר להניח שהפורץ לוקח בחשבון שבעל הבית ינסה לגונן על רכושו, ומכך שהוא לא נמנע ממעשה הגניבה בכוונתו להרוג את בעל הבית במקרה שהוא ימנע ממנו לבצע את הגניבה, ולכן מותר בעל הבית או אדם שלישי להקדים ולהורגו 'שהתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו'.
מקור נוסף לכלל זה קיים ב[[מדרש]]ים לגבי ציוויו של ה' את [[משה]] לגבי ה[[מדין|מדיינים]]: {{הדגשה|צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"|במדבר כה יז|במדבר כ"ה, יז}} – {{הדגשה|כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם|במדבר כה יח|שם, יח}}. הנהגה זו פורשה ב[[מדרש]]: אם בא להרגך - השכם להורגו".{{הערה|1=[[במדבר רבה]] [[S:במדבר רבה כא|פרשה כא]] פסקה ד; [[מדרש תנחומא]], פנחס, פרק ג.}}
על פי פרשני המקרא יש לנהוג במדיינים כבאויבים ([[רש"י]] על "צרור") ולהרוג בהם ([[תרגום יונתן]] ל"והכיתם"), מפני שהם שונאים לישראל ומתמידים להצר לו ([[מנחם המאירי|המאירי]] סנהדרין פ"ח), וזממו במחשבות רעות ובשקרים ("נכליהם") על עם ישראל, באמצעות ההחטאה בחטא בעל פעור. ממקור זה ניתן ללמוד שהכלל תקף לאדם הפרטי כמו גם לאומה שלמה, ושאין לחכות עד שהאויב ממש יבוא להרוג, אלא אפשר להקדים "מכת מנע". המפרשים מעירים שאין ציווי דומה לגבי [[מואב]], אלא להפך קדם לכך ציווי "אל תצר את מואב" ({{תנ"ך|דברים|ב|ט}}), אף שהם אויבי ישראל, או מפני שעשו זאת מדאגה לארצם ([[חזקוני]] ו[[רמב"ן]]) לעומת מדין שהשתרבבו לריב לא להם בשל שנאתם, או מפני שהיו פסיביים בחטא ולא שלחו את בנותיהן להחטיא את בני ישראל, לעומת מדין שהיו אקטיביים ושלחו את בנותיהם ואף את בת המלך ([[כלי יקר]]), או מפני שעתידה [[רות המואביה]] לצאת ממואב (רש"י).
המפרשים אף מוסיפים כי נותר עניין פתוח בין בני ישראל למדיינים, שהמדיינים ירצו לנקום מישראל את מות כזבי בת צור המלך, ולכן יש להקדימם בכך ([[אבן עזרא]] וכלי יקר).
==בתנ"ך==
בתנ"ך נזכרים שני מקרים של הגנה עצמית מדין הבא להורגך.
הראשון הוא מקרהו של [[דוד]] שנרדף בידי [[שאול]]{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל א|כד}} ופרק כו}}, וכאשר מזדמנת לו שעת כושר כפולה להרוג את שאול בעיצומו של המרדף הוא נמנע מכך. במקרה זה מכיר התלמוד{{הערה|{{בבלי|ברכות|סב|ב}}}} בזכות ההגנה עצמית, ותמה על כך שדוד לא הרג את שאול כאשר יכל לעשות זאת, שהרי לפי הדין מותר היה לו להגן על עצמו מרדיפתו של שאול. [[פרשני המקרא]] והוגים יהודיים בעקבות התלמוד התלבטו בשאלה זו וניסו לתת תשובות שונות לעניין זה.{{הערה|1=[[רד"ק]] על [[שמואל א]] פרק כ"ד פסוק יא; [[ספר חסידים]], סימן מה; ספר ישמח משה, פרשת ויחי, קיד ב.}}
המקרה השני הוא של מרדפו של עשהאל אחר [[אבנר בן נר]] בעיצומו של קרב, אבנר שיודע שמדובר באחיו של ה[[מצביא]] יואב, מבקש ואף מתחנן מעשהאל שרודף אחריו להכותו, לפגוע במישהו אחר או לסור ממנו, ולאחר שעשהאל מסרב, באקט של הגנה עצמית מכהו אבנר בצד הקהה של החנית בצלע החמישית והורגו{{הערה|1=ספר שמואל ב, ב יט-כג}}. בדיון שנעשה בתלמוד אבנר בן נר מואשם בכך שיכל להציל את עצמו בכך שהיה פוצע את עשהאל פציעה שאיננה פציעת מוות, ולא עשה כן ולכן הרגו יואב.
{{הערה|1="אמר ליה (=לו) [יואב בן צרויה לאבנר בן נר] מאי טעמא (=מה הסיבה) קטלתיה (=שהרגת) לעשאל? [שהיה אחיו של יואב]. עשאל רודף היה, היה לך להצילו באחד מאיבריו. לא יכילי (=יכולת) ליה? השתא בדופן חמישית (=בצלע חמישית) כוונת ליה [את החנית], באחד מאיבריו לא יכלת ליה?" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מט א)}}. דיון זה מסייג ומגביל את הכלל של "הבא להורגך - השכם להורגו", למקרה שבו אין אפשרות אחרת להתגונן אלא בנטילת חייו של המתקיף.
== האם מדובר בחובה או בהצדק ==
בין פוסקי ההלכה קיימם נידון באופן שהרוצח מאיים להרוג אדם שלישי, האם מדובר בחובה ובמצווה להרוגו ובכך להציל את הקרבן או שמדובר בהיתר והצדק לביצע הפעולה.
הרמב"ם מציע שכאשר מדובר באדם שבאופן ודאי מבקש לרצוח קיימת חובה להציל את הקרבן במחיר חייו של מי שרוצה לרצוח, אך באופן שאין ודאות גמורה שהוא רוצה לרצוח אלא מדובר בסבירות גם סבירות גבוהה (וכגון במקרה של 'הבא במחתרת'), אין חובה להרוג את הרודף אלא שמי שהורגו פטור מעונש.
==פרשנות==
ב[[קבלה]] וב[[חסידות]] היו שפירשו כלל זה גם באופן [[אלגוריה|אלגורי]]: המדובר ב[[יצר הרע]] שבא להרוג את האדם מבחינה רוחנית, ואותו יש להשכים ו"להרוג" ב[[תפילה]] וב[[לימוד תורה]].{{הערה|1=תיקוני זוהר דף יא א; [[יהודה אריה ליב אלתר|שפת אמת]] ספר במדבר, [[פרשת בלק]], שנת [תרס"א]; [[S:בא"ח שנה ראשונה פרשת וישלח|הלכות שנה ראשונה, פרשת וישלח]].}}
== מימוש מדיני של הכלל ==
הכלל החז"לי הזה תואם לגישה שמצדדת ב[[מכה מקדימה]].
הרב [[חיים דוד הלוי]] שכיהן כ[[מרא דאתרא|רב ראשי]] ל[[תל אביב]], פסק כי כלל זה אקטואלי לימינו, וכי "כאשר אומה חשה בוודאות מוחלטת באויביה הזוממים להתנכל לה, רשאית היא לפתוח ב[[מלחמת מנע|מכת מנע]] מתוך הכלל הבא להרגך השכם להורגו".{{הערה|הרב חיים דוד הלוי, "דין 'הבא להרגך השכם להורגו' בחיינו הציבוריים", '''[[תחומין]]''' א (תש"מ), עמ' 343.}} על פי [[בחיי בן אשר|רבנו בחיי]], כלל זה מסויג רק לשעת מלחמה, ואילו שלא בשעת מלחמה יש לקרוא לשלום ואפילו ל[[שבעת העממים]].{{הערה|רבינו בחיי, שמות י"ד, ז.}}.
בפברואר 2016 אמר [[ראש המטה הכללי|הרמטכ"ל]] [[גדי איזנקוט]] כי "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו', אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים". דברי הרמטכ"ל זכו לגיבוי מ[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו]]{{הערה|{{ynet|רועי ינובסקי ואטילה שומפלבי|נתניהו מגבה באיחור את איזנקוט: "ניסיון לנגח פוליטית את הרמטכ"ל"|4768738|21 בפברואר 2016}}}} ומשר הביטחון [[משה יעלון]], ולביקורת מצד אנשי ימין חברי הכנסת [[מוטי יוגב]] ו[[בצלאל סמוטריץ']], ועוררו דיון על היחס לביטוי חז"ל זה, ומוסריות נוהלי פתיחה באש בתקופת [[גל הטרור הפלסטיני (2015–2016)|גל הטרור]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/755/738.html|הכותב=יאיר קראוס ויוחאי עופר|כותרת=יעלון מגבה את איזנקוט: "אסור שנאבד את צלמנו|אתר=מקור ראשון|תאריך=18/2/2016|תאריך_וידוא=2024-02-24}}</ref> לאחר חודש, [[הראשון לציון]], הרב [[יצחק יוסף]], אמר בשיעור כי "אם מחבל מגיע למישהו עם סכין - מצווה להרוג אותו, 'הבא להורגך השכם להורגו', לא להתחיל לפחד שיעשו עליו אחר כך בג"ץ או שיבוא איזה רמטכ"ל ויגיד משהו אחר, לא צריך לפחד".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/760/557.html|הכותב=[[מנדי גרוזמן]]|כותרת=הרב הראשי לישראל בהתקפה ישירה על הרמטכ"ל ובג"ץ|אתר=nrg|תאריך=13 במרץ 2016}}}}.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=הבא להורגך השכם להורגו}}
* הרב [[נתן צבי פרידמן]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/din-4.htm דין רודף במחבלים], אתר דעת
* הרב [[מיכאל ויגודה]], [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/5E35536B-0FA6-4610-BCD5-2264E643DFB9/0/shabac.doc חקירות השב"כ לאור מקורות המשפט העברי], אתר משרד המשפטים {{DOC}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{דיני נפשות}}
[[קטגוריה:אמרות חז"ל]]
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני נפשות]]
[[קטגוריה:הצלת נפשות בהלכה]]' |
פלט unified diff של השינויים שבוצעו בעריכה ($1) (edit_diff) | '@@ -43,2 +43,3 @@
[[קטגוריה:אמרות חז"ל]]
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני נפשות]]
+[[קטגוריה:הצלת נפשות בהלכה]]
' |
גודל הדף הישן ($1) (old_size) | 11320 |
שורות שנוספו בעריכה ($1) (added_lines) | [
0 => '[[קטגוריה:הצלת נפשות בהלכה]]'
] |
שורות שהוסרו בעריכה ($1) (removed_lines) | [] |
כל הקישורים החיצוניים שהוסרו בעריכה ($1) (removed_links) | [] |
כל הקישורים החיצוניים בטקסט החדש ($1) (all_links) | [
0 => 'https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4768738,00.html',
1 => 'https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/755/738.html',
2 => 'http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/760/557.html',
3 => 'http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/din-4.htm',
4 => 'http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/5E35536B-0FA6-4610-BCD5-2264E643DFB9/0/shabac.doc'
] |
קישורים בדף, לפני העריכה ($1) (old_links) | [
0 => 'http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/din-4.htm',
1 => 'http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/5E35536B-0FA6-4610-BCD5-2264E643DFB9/0/shabac.doc',
2 => 'http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/760/557.html',
3 => 'https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/755/738.html',
4 => 'https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4768738,00.html'
] |
קוד הוויקי של הדף החדש, עם התמרה לפני שמירה ($1) (new_pst) | 'ב[[יהדות]], '''הבא להורגך השכם להורגו''' הוא כלל [[מוסר]]י שמשמעותו כי לאדם מותר להתגונן ולהציל את חייו במחיר חיי מי שמסכן אותו, כ[[הגנה עצמית]], כאשר הוא רואה שמתהווה איום עליו, ואין הוא צריך לחכות עד שיותקף בפועל. כלל זה אמור בין ביחס לאדם המאוים ובין ביחס לאדם שלישי שיכול להקדים ולהרוג את מי שרוצה להרוג אדם אחר.
==מקור==
ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|עב|א}}}} מובא כי המקור לכלל זה הוא בדין [[הבא במחתרת]] (אדם הפורץ בחשכת הליל כדי לגנוב), שעליו נאמר {{הדגשה|אֵין לוֹ דָּמִים|שמות כב א|שמות כ"ב, א}}, הגמ' מסבירה שהסיבה שהתירה התורה את דמו של הבא במחתרת הוא משום שסביר להניח שהפורץ לוקח בחשבון שבעל הבית ינסה לגונן על רכושו, ומכך שהוא לא נמנע ממעשה הגניבה בכוונתו להרוג את בעל הבית במקרה שהוא ימנע ממנו לבצע את הגניבה, ולכן מותר בעל הבית או אדם שלישי להקדים ולהורגו 'שהתורה אמרה אם בא להורגך השכם להורגו'.
מקור נוסף לכלל זה קיים ב[[מדרש]]ים לגבי ציוויו של ה' את [[משה]] לגבי ה[[מדין|מדיינים]]: {{הדגשה|צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"|במדבר כה יז|במדבר כ"ה, יז}} – {{הדגשה|כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם|במדבר כה יח|שם, יח}}. הנהגה זו פורשה ב[[מדרש]]: אם בא להרגך - השכם להורגו".{{הערה|1=[[במדבר רבה]] [[S:במדבר רבה כא|פרשה כא]] פסקה ד; [[מדרש תנחומא]], פנחס, פרק ג.}}
על פי פרשני המקרא יש לנהוג במדיינים כבאויבים ([[רש"י]] על "צרור") ולהרוג בהם ([[תרגום יונתן]] ל"והכיתם"), מפני שהם שונאים לישראל ומתמידים להצר לו ([[מנחם המאירי|המאירי]] סנהדרין פ"ח), וזממו במחשבות רעות ובשקרים ("נכליהם") על עם ישראל, באמצעות ההחטאה בחטא בעל פעור. ממקור זה ניתן ללמוד שהכלל תקף לאדם הפרטי כמו גם לאומה שלמה, ושאין לחכות עד שהאויב ממש יבוא להרוג, אלא אפשר להקדים "מכת מנע". המפרשים מעירים שאין ציווי דומה לגבי [[מואב]], אלא להפך קדם לכך ציווי "אל תצר את מואב" ({{תנ"ך|דברים|ב|ט}}), אף שהם אויבי ישראל, או מפני שעשו זאת מדאגה לארצם ([[חזקוני]] ו[[רמב"ן]]) לעומת מדין שהשתרבבו לריב לא להם בשל שנאתם, או מפני שהיו פסיביים בחטא ולא שלחו את בנותיהן להחטיא את בני ישראל, לעומת מדין שהיו אקטיביים ושלחו את בנותיהם ואף את בת המלך ([[כלי יקר]]), או מפני שעתידה [[רות המואביה]] לצאת ממואב (רש"י).
המפרשים אף מוסיפים כי נותר עניין פתוח בין בני ישראל למדיינים, שהמדיינים ירצו לנקום מישראל את מות כזבי בת צור המלך, ולכן יש להקדימם בכך ([[אבן עזרא]] וכלי יקר).
==בתנ"ך==
בתנ"ך נזכרים שני מקרים של הגנה עצמית מדין הבא להורגך.
הראשון הוא מקרהו של [[דוד]] שנרדף בידי [[שאול]]{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל א|כד}} ופרק כו}}, וכאשר מזדמנת לו שעת כושר כפולה להרוג את שאול בעיצומו של המרדף הוא נמנע מכך. במקרה זה מכיר התלמוד{{הערה|{{בבלי|ברכות|סב|ב}}}} בזכות ההגנה עצמית, ותמה על כך שדוד לא הרג את שאול כאשר יכל לעשות זאת, שהרי לפי הדין מותר היה לו להגן על עצמו מרדיפתו של שאול. [[פרשני המקרא]] והוגים יהודיים בעקבות התלמוד התלבטו בשאלה זו וניסו לתת תשובות שונות לעניין זה.{{הערה|1=[[רד"ק]] על [[שמואל א]] פרק כ"ד פסוק יא; [[ספר חסידים]], סימן מה; ספר ישמח משה, פרשת ויחי, קיד ב.}}
המקרה השני הוא של מרדפו של עשהאל אחר [[אבנר בן נר]] בעיצומו של קרב, אבנר שיודע שמדובר באחיו של ה[[מצביא]] יואב, מבקש ואף מתחנן מעשהאל שרודף אחריו להכותו, לפגוע במישהו אחר או לסור ממנו, ולאחר שעשהאל מסרב, באקט של הגנה עצמית מכהו אבנר בצד הקהה של החנית בצלע החמישית והורגו{{הערה|1=ספר שמואל ב, ב יט-כג}}. בדיון שנעשה בתלמוד אבנר בן נר מואשם בכך שיכל להציל את עצמו בכך שהיה פוצע את עשהאל פציעה שאיננה פציעת מוות, ולא עשה כן ולכן הרגו יואב.
{{הערה|1="אמר ליה (=לו) [יואב בן צרויה לאבנר בן נר] מאי טעמא (=מה הסיבה) קטלתיה (=שהרגת) לעשאל? [שהיה אחיו של יואב]. עשאל רודף היה, היה לך להצילו באחד מאיבריו. לא יכילי (=יכולת) ליה? השתא בדופן חמישית (=בצלע חמישית) כוונת ליה [את החנית], באחד מאיבריו לא יכלת ליה?" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מט א)}}. דיון זה מסייג ומגביל את הכלל של "הבא להורגך - השכם להורגו", למקרה שבו אין אפשרות אחרת להתגונן אלא בנטילת חייו של המתקיף.
== האם מדובר בחובה או בהצדק ==
בין פוסקי ההלכה קיימם נידון באופן שהרוצח מאיים להרוג אדם שלישי, האם מדובר בחובה ובמצווה להרוגו ובכך להציל את הקרבן או שמדובר בהיתר והצדק לביצע הפעולה.
הרמב"ם מציע שכאשר מדובר באדם שבאופן ודאי מבקש לרצוח קיימת חובה להציל את הקרבן במחיר חייו של מי שרוצה לרצוח, אך באופן שאין ודאות גמורה שהוא רוצה לרצוח אלא מדובר בסבירות גם סבירות גבוהה (וכגון במקרה של 'הבא במחתרת'), אין חובה להרוג את הרודף אלא שמי שהורגו פטור מעונש.
==פרשנות==
ב[[קבלה]] וב[[חסידות]] היו שפירשו כלל זה גם באופן [[אלגוריה|אלגורי]]: המדובר ב[[יצר הרע]] שבא להרוג את האדם מבחינה רוחנית, ואותו יש להשכים ו"להרוג" ב[[תפילה]] וב[[לימוד תורה]].{{הערה|1=תיקוני זוהר דף יא א; [[יהודה אריה ליב אלתר|שפת אמת]] ספר במדבר, [[פרשת בלק]], שנת [תרס"א]; [[S:בא"ח שנה ראשונה פרשת וישלח|הלכות שנה ראשונה, פרשת וישלח]].}}
== מימוש מדיני של הכלל ==
הכלל החז"לי הזה תואם לגישה שמצדדת ב[[מכה מקדימה]].
הרב [[חיים דוד הלוי]] שכיהן כ[[מרא דאתרא|רב ראשי]] ל[[תל אביב]], פסק כי כלל זה אקטואלי לימינו, וכי "כאשר אומה חשה בוודאות מוחלטת באויביה הזוממים להתנכל לה, רשאית היא לפתוח ב[[מלחמת מנע|מכת מנע]] מתוך הכלל הבא להרגך השכם להורגו".{{הערה|הרב חיים דוד הלוי, "דין 'הבא להרגך השכם להורגו' בחיינו הציבוריים", '''[[תחומין]]''' א (תש"מ), עמ' 343.}} על פי [[בחיי בן אשר|רבנו בחיי]], כלל זה מסויג רק לשעת מלחמה, ואילו שלא בשעת מלחמה יש לקרוא לשלום ואפילו ל[[שבעת העממים]].{{הערה|רבינו בחיי, שמות י"ד, ז.}}.
בפברואר 2016 אמר [[ראש המטה הכללי|הרמטכ"ל]] [[גדי איזנקוט]] כי "צה"ל לא יכול לדבר בסיסמאות, כמו 'הבא להורגך השכם להורגו', אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים". דברי הרמטכ"ל זכו לגיבוי מ[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[בנימין נתניהו]]{{הערה|{{ynet|רועי ינובסקי ואטילה שומפלבי|נתניהו מגבה באיחור את איזנקוט: "ניסיון לנגח פוליטית את הרמטכ"ל"|4768738|21 בפברואר 2016}}}} ומשר הביטחון [[משה יעלון]], ולביקורת מצד אנשי ימין חברי הכנסת [[מוטי יוגב]] ו[[בצלאל סמוטריץ']], ועוררו דיון על היחס לביטוי חז"ל זה, ומוסריות נוהלי פתיחה באש בתקופת [[גל הטרור הפלסטיני (2015–2016)|גל הטרור]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/755/738.html|הכותב=יאיר קראוס ויוחאי עופר|כותרת=יעלון מגבה את איזנקוט: "אסור שנאבד את צלמנו|אתר=מקור ראשון|תאריך=18/2/2016|תאריך_וידוא=2024-02-24}}</ref> לאחר חודש, [[הראשון לציון]], הרב [[יצחק יוסף]], אמר בשיעור כי "אם מחבל מגיע למישהו עם סכין - מצווה להרוג אותו, 'הבא להורגך השכם להורגו', לא להתחיל לפחד שיעשו עליו אחר כך בג"ץ או שיבוא איזה רמטכ"ל ויגיד משהו אחר, לא צריך לפחד".{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/760/557.html|הכותב=[[מנדי גרוזמן]]|כותרת=הרב הראשי לישראל בהתקפה ישירה על הרמטכ"ל ובג"ץ|אתר=nrg|תאריך=13 במרץ 2016}}}}.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=הבא להורגך השכם להורגו}}
* הרב [[נתן צבי פרידמן]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/din-4.htm דין רודף במחבלים], אתר דעת
* הרב [[מיכאל ויגודה]], [http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/5E35536B-0FA6-4610-BCD5-2264E643DFB9/0/shabac.doc חקירות השב"כ לאור מקורות המשפט העברי], אתר משרד המשפטים {{DOC}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{דיני נפשות}}
[[קטגוריה:אמרות חז"ל]]
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני נפשות]]
[[קטגוריה:הצלת נפשות בהלכה]]' |
האם השינוי בוצע דרך נקודת יציאה של רשת Tor או לא (tor_exit_node) | false |
זמן השינוי בתסדיר יוניקס ($1) (timestamp) | '1714551493' |
שם מסד הנתונים של הוויקי ($1) (wiki_name) | 'hewiki' |
