אברהם רז – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפות (7–3), הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים, {{תמונה להחלפה}}
?
שורה 68: שורה 68:
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1937]]
[[קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1937]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1971]]
[[קטגוריה:ישראלים שנפטרו ב-1971]]

על "ליל העצמאות של של מר ישראל שפי"
ויין-שמש, מעיין. "איך הם היום ירוקים, הסברס. כמו פלפלים", או: ליל העצמאות של מר ישראל שפי מאת אברהם רז. בתוך: צפייה חוזרת : עיון מחודש במחזאות מקור / בעריכת זהבה כספי וגד קינר (באר שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג 2013), עמ' 357–377.
וילף, מיכאל. הזיה שהיא מציאות. מאזנים, כרך מ"ה, גל' 2 (תמוז תשל"ז, יולי 1977), עמ' 150–152.
על "פרשת המלחמה של עודד ירקוני"
ציפר, בני. כתיבה כתפקיד חברתי. מאזנים, כרך מ"ה, גל' 6 (חשון תשל"ח, נובמבר 1977), עמ' 441–442.

גרסה מ־20:25, 23 בספטמבר 2020

אברהם רז
אברהם רז
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
אברהם רז
לידה 6 בספטמבר 1937
גבעת השלושה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביוני 1971 (בגיל 33) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אביביה רז עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם רז (רוזנברג) (193729 ביוני 1971) היה מורה לדרמה, סופר ומחזאי ישראלי.

ביוגרפיה

אברהם רז (רוזנברג) נולד בשנת 1937 בקיבוץ גבעת השלושה. סיים את לימודיו התיכוניים בפתח תקווה. בשירותו הצבאי השתתף במבצע קדש בצניחה בא-טור ונפצע בקרב בעינו. למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בה סיים תוארי בוגר ומוסמך בספרות עברית בהנחיית גרשון שקד. לאחר מכן התמנה למרצה לספרות בסמינר ע"ש אליעזר שיין בפתח תקווה ומרצה לדרמה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

בסוף שנות ה-60 זכה במלגה מטעם המועצה הבריטית (British Council) ויצא להשתלמות בת שנתיים בתיאטרון. בראשית ההשתלמות התקיימה בחוג לתיאטרון, אוניברסיטת האל, אנגליה. בהאל ביים את המחזה "פרשת המשפט של רודולף קיפו" בגולבנקיאן סנטר תיאטר (הצגת בכורה - מרץ 1970).בהמשך עבר לרויאל קורט תיאטר בלונדון. עם שובו מבריטניה התגלתה בגופו מחלת הלוקמיה, ובתוך זמן קצר הוא הלך לעולמו. בגיל 33. נקבר בפתח תקווה. הותיר אישה, אביביה רז-דובשני (פסיכולוגית, בתו של המחנך מנשה דובשני), ובת פעוטה.

יצירתו

החל מ-1963 התפרסמו סיפורים פרי עטו ב"משא", "הארץ" ו"קשת". ב-1968 ראה אור ספרו "חוף הלטאות". מחזהו "פרשת המשפט של רודולף קיפו" הועלה על הבמה ב-1968, ובהמשך הועלו מחזותיו "לא ביום ולא בלילה" (צוותא, 1968), "ליל העצמאות של מר ישראל שפי" (הבימה, 1972) ו"אינה גורפינקל חוזרת" (צוותא, 1972). המחזות שיקפו את השבר של דמות ה"צבר" במציאות שלאחר מלחמת ששת הימים.[1] כן כתב את המחזה "אצל מיקולינסקי".

המחזה "ליל העצמאות של מר ישראל שפי" הוא אלגוריה למדינת ישראל. משפחת שפי חוגגת את יום העצמאות, אבי המשפחה, ישראל, מייצג את דור החלוצים והבונים של "ארץ ישראל היפה", בנו, אלישע, הוא אנטי גיבור שאינו רוצה ואינו יכול לממש את האידיאלים של אביו ונופל בקרב, האם, חנה, שואפת לחיים נורמליים, לעושר ולזוהר. חוויית יום העצמאות איננה חגיגה אלא חוויה טראגית וגרוטסקית.

בשנת 1972, לאחר מותו, הופק סרט קולנוע לפי המחזה "לא ביום ולא בלילה", קו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית, בבימויו של סטיבן שטרן, שייצג את ישראל בפסטיבל ברלין וזכה שם לציון לשבח. המחזה הועלה לראשונה בצוותא והוצג יותר מ-400 פעם עם מרים ברנשטיין כהן בתפקיד הראשי כשליא קניג מחליפה אותה מדי פעם. ב 2011 הוא הועלה שוב בהבימה עם ליא קניג בתפקיד הראשי.

פרסים

ספריו

  • חוף הלטאות, א. לוין אפשטיין, 1968.[3] (סיפורים)
  • לא ביום ולא בלילה: מחזה בחמש תמונות, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – מפעל השכפול, תשכ"ט, 1968.
  • פרשת המשפט של רודולף קיפו: מחזה, ירושלים: המועצה הציבורית לתרבות ואמנות (ספרית מחזות עבריים מקוריים), [1969?].

כינוס כתביו לאחר מותו:

  • ליל העצמאות של מר ישראל שפי: מחזות (כתבי אברהם רז, א: מחזות); ערך חיים שוהם; אחרית דבר: גרשון שקד, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976. (המחזות: "פרשת המשפט של רודולף קיפו", "לא ביום ולא בלילה", "ליל העצמאות של מר ישראל שפי", "אינה גורפינקל חוזרת", "אצל מיקולינסקי")
  • פרשת המלחמה של עודד ירקוני: סיפורים (כתבי אברהם רז, ב: מחזות); ערך והוסיף אחרית דבר חיים שוהם, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1977. (הסיפורים: "חוף הלטאות", "סוקולובה", "כאבן המתגלגלת בהר", "פרשת המלחמה של עודד ירקוני", "רק לא בולדוג", "שעת הקבלה של פרופ' ק.נ. זליגמן", "מוטלה בנגלוביץ", "המקל המגולף", "סיניורה בוטנרו", "הדרך לשיקגו", "פוטו זינגר")

לקריאה נוספת

  • ש. שויקה, 'דיוקן עצמי, מציאות ושאיפה במחזותיו של אברהם רז', בקורת ופרשנות 6 (תשל"ד), 90–98.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בן עמי פיינגולד, התיאטרון הישראלי והמחזה המקורי, בתוך: חנה יבלונקה וצבי צמרת (עורכים), העשור השלישי: תשכ"ח-תשל"ח, יד יצחק בן-צבי 2008, עמ' 194-193
  2. ^ פרס פינסקי למחזה מקורי – ליצחק סלע ואברהם רז, מעריב, 3 בנובמבר 1969.
  3. ^ ביקורת: יוסף פרידלנדר, סיפורי אברהם רז', מאזנים 30, 4 (1970), 340–342.