אונס גברים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון תוכן רלוונטי
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שחזור לגרסה 26960846 מ־20:31, 28 בדצמבר 2019 מאת 5.22.135.67 - השבה לגרסה היציבה. על שינויים מרחיקי לכת כאלה יש לדון תחילה בדף השיחה של הערך.
שורה 1: שורה 1:
'''אונס גברים''' הוא [[אונס|קיום יחסי מין שלא בהסכמה]] כשהקורבן הוא [[גבר]]. צורה זו של יחסי מין קיימת בשכיחות גבוהה בניגוד למקובל לחשוב, לאונס הגברים אין מודעות ובמקרים רבים היא בגדר טאבו. אונס גברים בידי נשים וגברים מוכחשת, מדובר בתופעה רבת שנים המוכחשת בידי גברים ונשים כאחד, בצד הגברי הגברים אינם מסוגלים להודות שאישה או גבר כפו עליו יחסי מין.
'''אונס גברים''' הוא [[אונס|קיום יחסי מין שלא בהסכמה]] כשהקורבן הוא [[גבר]]. צורה זו של יחסי מין קיימת בשכיחות נמוכה מזו של אונס נשים, אך דווקא משום שהיא לא שכיחה במיוחד אין אליה מודעות ובמקרים רבים היא בגדר טאבו. מצב זה גורם לכך שבמקרים רבים אין התייחסות בחוק לאונס של גברים ואף לא ניתן להעמיד לדין במקרים שהגבר הוא הקורבן.

נשים האונסות גברים בשילוב עם הכחשה גברית מאפשרת להן לאנוס גבר ולא לשאת באחריות, גניבת זרע כלולה במעשה הנלוז תוך כפיית אבהות.

בחוק העונשין בישראל אין הכרה בתופעה הקרויה "נאנס לחדור", אין הכרה באונס של גבר בידי אישה ולא ניתן להעמיד לדין נשים במקרים שהגבר הוא הקורבן.


==רקע==
==רקע==
ככלל, אונס נתפס כפשע נגד נשים למרות שמחקרית גברים נפגעים לא פחות מנשים. מצב זה גרם לכך שאין שיח על תופעה זו בגדר טאבו. מציאות זו גורמת לגברים רבים שעברו תקיפה או אונס להדחיק ולהסתיר את מה שאירע איתם. כיוון שכמעט ואין שיח בנושא ומודעות לתופעה, קורבנות שעברו אונס עלולים לחשוש שהם היחידים שעברו את החוויה הזו - ומשכך יחששו לשתף ולספר את מה שעבר עליהם. לפיכך, גם במקרים שנגרמו להם פגיעות פיזיות - קרבנות אונס יעדיפו לספק הסבר מעורפל לגבי האופן בו קרו ואף ימנעו רבים לדווח למשטרה. בנוסף, הדעות השונות הרווחות בקרב הציבור על תופעה זו גורמת לכך שהטיפול בקורבנות אלו הן במשטרה והן עובדי ציבור אחרים בתחום נעשית בצורה גרועה ולא מותאמת.
ככלל, אונס היה ועדיין נחשב לפשע נגד נשים, ואף הוגדר בדרך זו. מצב זה יצר שדיבור על תופעה זו היא במקרים רבים בגדר טאבו. מציאות זו גורמת לגברים רבים שעברו תקיפה או אונס להדחיק ולהסתיר את מה שאירע איתם. כיוון שכמעט ואין שיח בנושא ומודעות לתופעה, קורבנות שעברו אונס עלולים לחשוש שהם היחידים שעברו את החוויה הזו - ומשכך יחששו לשתף ולספר את מה שעבר עליהם. לפיכך, גם במקרים שנגרמו להם פגיעות פיזיות - קרבנות אונס יעדיפו לספק הסבר מעורפל לגבי האופן בו קרו ואף ימנעו רבים לדווח למשטרה. בנוסף, הדעות השונות הרווחות בקרב הציבור על תופעה זו גורמת לכך שהטיפול בקורבנות אלו הן במשטרה והן עובדי ציבור אחרים בתחום נעשית בצורה גרועה ולא מותאמת.


זאת ואף זאת, הקונוטציה בין אונס גברי לבין נטייה מינית מהווה גורם מעכב נוסף שמונע מהקרבנות לבקש עזרה או להתלונן. במקרים בהם הנאנסים הם [[הומוסקסואל]]ים, הם עלולים לחוש מבוכה בגלל נטייתם המינית ולהאשים באונס את עצמם. לבד מזאת, חווית האונס עלולה להיתפס אצל הקורבנות כערעור תפיסת הגבריות שלהם. במקרים רבים הקורבנות מלקים את עצמם על כך שלא נלחמו בתוקפיהם.
זאת ואף זאת, הקונוטציה בין אונס גברי לבין נטייה מינית מהווה גורם מעכב נוסף שמונע מהקרבנות לבקש עזרה או להתלונן. במקרים בהם הנאנסים הם [[הומוסקסואל]]ים, הם עלולים לחוש מבוכה בגלל נטייתם המינית ולהאשים באונס את עצמם. לבד מזאת, חווית האונס עלולה להיתפס אצל הקורבנות כערעור תפיסת הגבריות שלהם. במקרים רבים הקורבנות מלקים את עצמם על כך שלא נלחמו בתוקפיהם.
שורה 13: שורה 9:
המחקר אודות אונס גברים הופיע רק במהלך [[שנות השמונים]] של המאה העשרים, והתמקד בעיקר באונס של ילדים-זכרים ובאונס של אסירים בבתי סוהר. למרות התרבות המחקר לגבי אונס גברים, עדיין רוב המחקר בתחום האונס נעשה על מקרים בהם הקורבנות הן נשים.
המחקר אודות אונס גברים הופיע רק במהלך [[שנות השמונים]] של המאה העשרים, והתמקד בעיקר באונס של ילדים-זכרים ובאונס של אסירים בבתי סוהר. למרות התרבות המחקר לגבי אונס גברים, עדיין רוב המחקר בתחום האונס נעשה על מקרים בהם הקורבנות הן נשים.


במחקר שנערך ב[[ארצות הברית]] [https://www.cdc.gov/violenceprevention/datasources/nisvs/men-ipvsvandstalking.html מטעם המרכז לבקרת מחלות ומניעתן] נמצא כי 1 מתוך 4 גברים חווה אונס בחייו, 1 מתוך 3 גברים חווה אלימות אינטימית בזוגיות, 80% מהפוגעות מינית בגברים הן נשים.במחקר זה לא נכללו אסירים בבתי סוהר.
במחקר שנערך ב[[ארצות הברית]] מטעם [[המרכז לבקרת מחלות ומניעתן]] נמצא כי 1.4% מהגברים נאנסו בשלב כלשהו בחייהם. כשהוגדר האונס כחדירה [[מין אוראלי|אוראלית]] או [[מין אנאלי|אנאלית]], ענו אחד מתוך 71 גברים כי הם היו קורבן לניסיון אונס - בדרך כלל על ידי אדם מוכר. במחקר זה לא נכללו אסירים בבתי סוהר. לעומת זאת, אחד מתוך 21 גברים אמר כי אולץ לחדור או לגוף של מישהו שהכיר, בדרך כלל אישה, או שהיה קורבן לניסיון כזה, או שאולץ להסכים למין אוראלי. במחקרים אחרים נמצא כי 3% מהגברים - נאנסו.


==מבחינה משפטית==
==מבחינה משפטית==
בישראל, מקורה של עבירת האינוס בחוק המנדטורי, ולפיו היא מוגדרת כבעילת אישה. הגדרה זו חלה גם על בעילה אסורה בהסכמה, המוגדרת בחוק כ"בעילת קטינה" דווקא ולא כ"בעילת קטין". גבר המבצע מין אנאלי בגבר צפוי להעמדה לדין בגין [[מעשה סדום]], וגבר הכופה על גבר מין אוראלי או אישה הכופה על גבר מעשה מיני כלשהו, צפויים להעמדה לדין בגין [[מעשה מגונה]], עברה קלה מאונס או מעשה סדום, שדינה עשר שנות מאסר לכל היותר. מצב חוקי זה נובע מראיית עולם התופסת את אקט יחסי המין ככזה אשר מבוצע בלעדית בידי החודר (גבר) בנחדר (גבר או אשה).
בישראל, מקורה של עבירת האינוס בחוק המנדטורי, ולפיו היא מוגדרת כבעילת אישה. הגדרה זו חלה גם על בעילה אסורה בהסכמה, המוגדרת בחוק כ"בעילת קטינה" דווקא ולא כ"בעילת קטין". גבר המבצע מין אנאלי בגבר צפוי להעמדה לדין בגין [[מעשה סדום]], וגבר הכופה על גבר מין אוראלי או אישה הכופה על גבר מעשה מיני כלשהו, צפויים להעמדה לדין בגין [[מעשה מגונה]], עברה קלה מאונס או מעשה סדום, שדינה עשר שנות מאסר לכל היותר. מצב חוקי זה נובע מראיית עולם התופסת את אקט יחסי המין ככזה אשר מבוצע בלעדית בידי החודר (גבר) בנחדר (גבר או אשה).

חוק העונשין בישראל לא מכיר באונס גברים בידי נשים למעט "מעשה סדום", בשנת 2009, על רקע חשיפת תופעת אלימות מינית של נשים כלפי קטינים והעדר מענים במסגרת החוק, הונח על שולחנה של הכנסת [https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=318732 תיקון לחוק העונשין תיקון מס' 106 - אינוס על ידי אישה], התיקון לחוק לא עבר לאור התנגדות ארגוני הנשים.


מתוך מטרה לשנות מצב זה בישראל הניחה ח"כ [[זהבה גלאון]] הצעת חוק בשם "החוק למניעת כפייה מינית",{{הערה|{{ynet|אבירם זינו וטל רבינובסקי|מדוע אונס של גבר אינו מוגדר בחוק כאונס?|3531312|14 באפריל 2008}}}} לפיה כל סוגי החדירות ייכללו תחת הגדרה אחת לגברים ולנשים.
מתוך מטרה לשנות מצב זה בישראל הניחה ח"כ [[זהבה גלאון]] הצעת חוק בשם "החוק למניעת כפייה מינית",{{הערה|{{ynet|אבירם זינו וטל רבינובסקי|מדוע אונס של גבר אינו מוגדר בחוק כאונס?|3531312|14 באפריל 2008}}}} לפיה כל סוגי החדירות ייכללו תחת הגדרה אחת לגברים ולנשים.
שורה 31: שורה 25:
*[https://www.haaretz.co.il/gallery/.premium-1.4655827 גברים, תפסיקו כבר לשתוק כשמטרידים אתכם מינית], אתר [[הארץ]], 5 בדצמבר 2017
*[https://www.haaretz.co.il/gallery/.premium-1.4655827 גברים, תפסיקו כבר לשתוק כשמטרידים אתכם מינית], אתר [[הארץ]], 5 בדצמבר 2017
*[https://xnet.ynet.co.il/relations/articles/0,14572,L-3105411,00.html?dcMaa=1 מחקר קובע: 43% מהגברים הצעירים הותקפו מינית על ידי נשים] באתר ווינט, 06 באפריל 2014
*[https://xnet.ynet.co.il/relations/articles/0,14572,L-3105411,00.html?dcMaa=1 מחקר קובע: 43% מהגברים הצעירים הותקפו מינית על ידי נשים] באתר ווינט, 06 באפריל 2014
*[https://father4justice.org/2020/02/25/תרבות-האונס-נשים-אונסות-גברים/ נשים אונסות גברים], פורסם באתר [https://father4justice.org אבות למען צדק]
*[https://www.cdc.gov/violenceprevention/datasources/nisvs/men-ipvsvandstalking.html מחקר של ה-cdc בענין מניעת אלימות החושף את תופעת אונס הגברים בידי נשים.]


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==

גרסה מ־19:15, 8 במרץ 2020

אונס גברים הוא קיום יחסי מין שלא בהסכמה כשהקורבן הוא גבר. צורה זו של יחסי מין קיימת בשכיחות נמוכה מזו של אונס נשים, אך דווקא משום שהיא לא שכיחה במיוחד אין אליה מודעות ובמקרים רבים היא בגדר טאבו. מצב זה גורם לכך שבמקרים רבים אין התייחסות בחוק לאונס של גברים ואף לא ניתן להעמיד לדין במקרים שהגבר הוא הקורבן.

רקע

ככלל, אונס היה ועדיין נחשב לפשע נגד נשים, ואף הוגדר בדרך זו. מצב זה יצר שדיבור על תופעה זו היא במקרים רבים בגדר טאבו. מציאות זו גורמת לגברים רבים שעברו תקיפה או אונס להדחיק ולהסתיר את מה שאירע איתם. כיוון שכמעט ואין שיח בנושא ומודעות לתופעה, קורבנות שעברו אונס עלולים לחשוש שהם היחידים שעברו את החוויה הזו - ומשכך יחששו לשתף ולספר את מה שעבר עליהם. לפיכך, גם במקרים שנגרמו להם פגיעות פיזיות - קרבנות אונס יעדיפו לספק הסבר מעורפל לגבי האופן בו קרו ואף ימנעו רבים לדווח למשטרה. בנוסף, הדעות השונות הרווחות בקרב הציבור על תופעה זו גורמת לכך שהטיפול בקורבנות אלו הן במשטרה והן עובדי ציבור אחרים בתחום נעשית בצורה גרועה ולא מותאמת.

זאת ואף זאת, הקונוטציה בין אונס גברי לבין נטייה מינית מהווה גורם מעכב נוסף שמונע מהקרבנות לבקש עזרה או להתלונן. במקרים בהם הנאנסים הם הומוסקסואלים, הם עלולים לחוש מבוכה בגלל נטייתם המינית ולהאשים באונס את עצמם. לבד מזאת, חווית האונס עלולה להיתפס אצל הקורבנות כערעור תפיסת הגבריות שלהם. במקרים רבים הקורבנות מלקים את עצמם על כך שלא נלחמו בתוקפיהם.

שכיחות

המחקר אודות אונס גברים הופיע רק במהלך שנות השמונים של המאה העשרים, והתמקד בעיקר באונס של ילדים-זכרים ובאונס של אסירים בבתי סוהר. למרות התרבות המחקר לגבי אונס גברים, עדיין רוב המחקר בתחום האונס נעשה על מקרים בהם הקורבנות הן נשים.

במחקר שנערך בארצות הברית מטעם המרכז לבקרת מחלות ומניעתן נמצא כי 1.4% מהגברים נאנסו בשלב כלשהו בחייהם. כשהוגדר האונס כחדירה אוראלית או אנאלית, ענו אחד מתוך 71 גברים כי הם היו קורבן לניסיון אונס - בדרך כלל על ידי אדם מוכר. במחקר זה לא נכללו אסירים בבתי סוהר. לעומת זאת, אחד מתוך 21 גברים אמר כי אולץ לחדור או לגוף של מישהו שהכיר, בדרך כלל אישה, או שהיה קורבן לניסיון כזה, או שאולץ להסכים למין אוראלי. במחקרים אחרים נמצא כי 3% מהגברים - נאנסו.

מבחינה משפטית

בישראל, מקורה של עבירת האינוס בחוק המנדטורי, ולפיו היא מוגדרת כבעילת אישה. הגדרה זו חלה גם על בעילה אסורה בהסכמה, המוגדרת בחוק כ"בעילת קטינה" דווקא ולא כ"בעילת קטין". גבר המבצע מין אנאלי בגבר צפוי להעמדה לדין בגין מעשה סדום, וגבר הכופה על גבר מין אוראלי או אישה הכופה על גבר מעשה מיני כלשהו, צפויים להעמדה לדין בגין מעשה מגונה, עברה קלה מאונס או מעשה סדום, שדינה עשר שנות מאסר לכל היותר. מצב חוקי זה נובע מראיית עולם התופסת את אקט יחסי המין ככזה אשר מבוצע בלעדית בידי החודר (גבר) בנחדר (גבר או אשה).

מתוך מטרה לשנות מצב זה בישראל הניחה ח"כ זהבה גלאון הצעת חוק בשם "החוק למניעת כפייה מינית",[1] לפיה כל סוגי החדירות ייכללו תחת הגדרה אחת לגברים ולנשים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אבירם זינו וטל רבינובסקי, מדוע אונס של גבר אינו מוגדר בחוק כאונס?, באתר ynet, 14 באפריל 2008