מישל פיקולי

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות משחק
פרמטרים ריקים [ שנות הפעילות, קישור, דמות, שפה מועדפת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מישל פיקולי

מישל פיקולי בקאן, 2000
לידה	27 בדצמבר 1925 הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת
פטירה	12 במאי 2020 (בגיל 94) Saint-Philbert-sur-Risle, צרפת
מקום קבורה	אוורה
שם לידה	Michel Jacques Daniel Piccoli
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	1945–2015 (כ־70 שנה)
מקום לימודים	בית הספר האלזסי Cours Simon קולז' סנט-בארב
בן או בת זוג	ז'ולייט גרקו (1966–1977) אלינור הירט (1954–1965) Ludivine Clerc (1978–12 במאי 2020)
פרסים והוקרה	פרס התאטרון האירופי (2001) פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1980) דוב הכסף לשחקן הטוב ביותר (1982) פרס הקולנוע הגרמני לשחקן הטוב ביותר (1988) פרס לשם כבוד של האקדמיה האירופית לקולנוע (2011) פרס איגוד המבקרים לשחקן הטוב ביותר
פרופיל ב-IMDb
חתימה

מישל פיקולי (צרפתית: Michel Piccoli; נולד ב-27 בדצמבר 1925) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע צרפתי.

פיקולי נולד בפריז כבן למשפחה מוזיקלית; אימו הייתה פסנתרנית ואביו היה כנר. הוא נישא שלוש פעמים, בראשונה לאלינור הירט, כעבור אחת עשרה שנים לזמרת השאנסונים ז'ולייט גרקו ולבסוף ללודיבין קלרק. יש לו בת אחת מנישואיו לאשתו הראשונה, אן-קורדליה.
בשנת 1982 שיחק בתיאטרון בוף דה נור בהצגה גן הדובדבנים מאת צ'כוב בבימויו של פיטר ברוק.
בשנת 1991 זכה הסרט, "היפהפה שעושה צרות" ("La Belle Noiseuse") שבו שיחק תפקיד ראשי, בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן. במאי הסרט ז'ק ריווט (Jacques Rivette) כתב תסריט על פי הרומן, באותו כותר, מאת אונורה דה בלזק.

פיקולי פעיל פוליטית בשמאל, והוא מתנגד חריף לחזית הלאומית הצרפתית.

פילמוגרפיה

• La mort en ce jardin, 1956.
• Le Doulos, 1962.

• הבוז, Le Mépris), 1963).

• Le journal d'une femme de chambre, 1964.
• La Chance et l'Amour, 1964.
• Compartiment tueurs, 1965.
• Dom Juan ou le Festin de Pierre, 1965, טלוויזיה.
• Paris brûle-t-il?, 1966.
• La Curée, 1966.
• La Guerre est Finie, 1966.

• יפהפיית היום, Belle de jour) ,1967).

• Demoiselles de Rochefort, 1967.
• Danger: Diabolik, 1968.
• La Chamade, 1968.
• Dillinger è morto, 1969.
• La Voie Lactée, 1969.

• טופז, 1969, Topaz.

• Les Choses de la vie, 1970.
• Max et les ferrailleurs, 1971.

• סוד הקסם הבורגני, Le charme discret de la bourgeoisie, 1972.

• Themroc, 1973.

• הזלילה הגדולה, La Grande Bouffe, 1973.

• Le fantôme de la liberté, 1974.

• השלישייה הנצחית, Le Trio infernal, 1974.

• Vincent, Paul, François, et les Autres, 1974.
• Sept morts sur ordonnance, 1975.
• La Dernière femme, 1976.
• Mado, 1976.
• Des enfants gatés, 1977.
• Cet obscur objet du désir, 1977.

• אטלנטיק סיטי, 1980.

• Espion Lève-toi, 1981.
• La Fille prodigue, 1981.
• Une étrange affaire, 1981.

• עוברת אורח בסן סוסי, La Passante du Sans-Souci, 1982.

• Passion, 1982.
• Une chambre en ville, 1982.
• Viva la vie, 1984.
• Péril en la demeure, 1985.
• Partir, revenir, 1985.
• Mon beau-frère a tué ma soeur, 1986.
• Le Paltoquet, 1986.

• הפוריטנית, La Puritaine, 1986.

• Mala Sangre de Leos Carax, 1986.

• חגיגה במאי 1990.
• דוגמנית עירום, La Belle Noiseuse, 1991.
• שומר הזמן, Le Visionarium ,1992.

• Les Cent et une Nuits de Simon Cinéma, 1995.

• קסם במדבר, Passion in the Desert, 1997.
• התערבות אלוהית, 2002.
• יפהפייה לנצח, Belle Toujours, 2007.
• יש לנו אפיפיור, 2011
• עוד לא ראיתם כלום, 2012
• דיברטימנטו, 2020

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מישל פיקולי בוויקישיתוף

• השקפתה של דינה, מאת דינה לורדנובה
• אמיר קמינר, מישל פיקולי: "המוסר הדתי נעשה אלים יותר", באתר ynet, 13 בספטמבר 2011