משתמש:אני ואתה ואנחנו/טומאת שרץ

טומאת שרץ
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, י"א, כ"ט–ל"ח
משנה	מסכת כלים, פרק א', משנה א' ובפרק ח'
תלמוד בבלי	מסכת חולין, דף ק"ז, עמוד ב'
משנה תורה	הלכות טהרה, פרק שאר אבות הטומאו"ת, הלכה ד'

טומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים של שמונה בעלי חיים ממשפחת המכרסמים והלטאות: ”החולד והעכבר והצב למינהו, והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט–ל').

השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת במינימום יום אחד (טומאת ערב) [היינו אם אכן טבל - אבל ללא טבילה הטומאה נמשכת ללא הגבלת זמן], אך לא מטמאים את נושא הפגר כאשר אינו נוגע בו.

דיני הטומאה

כל אחד משמונה שרצים אלה לא מטמא בחייו אלא רק כשהוא מת ורק כשהוא לח (ולא יבש) או שלם. שרץ מת ולח או שלם, מטמא אדם או כלים הנוגעים בו.

המטמאים

רק אותם מיני שרצים שפירטה התורה מטמאים אך שאר בעלי החיים הקטנים, כגון צפרדע, נחש, זבוב וכדומה - אין נבלתם מטמאת כלל. גם דגים ושאר בעלי החיים הימיים אינם מטמאים בטומאת שרץ.

שיעור השרץ

נבלת שרץ מטמאת רק אם היא בשיעור מינימלי של נפח זרע העדשה, אשר קטן יותר משיעור כזית שנקבע לטומאת אדם מת או נבלת בעלי חיים. שיעור ה'עדשה' הוא השיעור הקטן ביותר שיש בדיני טומאה וטהרה. עם זאת, איבר שלם של שרץ - מטמא אף אם אין בו שיעור עדשה.

דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס (דהיינו גם כשהנוגע בנבלה לא התכוון ואף הוכרח נגד רצונו ליצור מגע עם השרץ, כגון אם נפל עליו שרץ מת).

זיהוי שמונת השרצים

בזיהוי שמונת השרצים עסקו כבר מימי הגאונים. כבר משה רבינו התקשה בזיהוים

שיטת רש"י

• 
  חמוס (חולד)
• 
  עכבר
• 
  קרפדה (צב)
• 
  קיפוד (אנקה)
• 
  כח
• 
  לטאה
• 
  חילזון (חומט)
• 
  חפרפרת (תנשמת)

שיטת הזיהוי המודרני^{[דרוש מקור]}

• 
  חולד
• 
  חולדה (חולד)
• 
  עכבר
• 
  חרדון צב (צב)
• 
  שממית (אנקה)
• 
  כח
• 
  לטאה
• 
  חומט
• 
  זיקית (תנשמת)

ראו גם

• אנקה (שרץ)

לקריאה נוספת

• יהודה קיל, חומש דעת מקרא, מוסד הרב קוק: ירושלים, תשנ"ב
• יהודה פליקס, חי וצומח בתורה, ישראל הצעיר: ירושלים, תשמ"ד
• הרב אמיתי בן דוד, שיחת חולין, ירושלים, תשע"ה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

שרץ * קטגוריה:פרשת שמיני קטגוריה:חידוש