חרסה – הבדלי גרסאות

**חרסה**
נתונים כלליים
מייסדים	סולל בונה
תקופת הפעילות	1946–2019 (כ־73 שנים)
מיקום המטה	דרך חברון 68, באר שבע
בעלות	יואב גולן
ענפי תעשייה	קרמיקה
	harsa.co.il

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:16, 1 במאי 2019

שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
פרמטרים ריקים [ סיסמה, פירוק החברה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנת הקמה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ אנשי מפתח ]

לוגו של חרסה (שנות ה-70 של המאה ה-20)

"חרסה" הוא מפעל קרמיקה ישראלי שנוסד בשנת 1946 בחיפה ופועל כיום בבאר שבע.

היסטוריה

מפעל "חרסה" הוקם בשנת 1946 במפרץ חיפה כמפעל לייצור כלי סניטריה עשויים קרמיקה כגון אסלות או כיורים.^[1] היה זה אזור בו הוקמו מספר מפעלים של תעשיית הקרמיקה בישראל. בית החרושת שהוקם על ידי "סולל בונה", שביקשה לענות על הדרישה למוצרים אלו שיבואם היה במחסור בשל מלחמת העולם השנייה. בראשיתו מנה המפעל כ-40 עובדים.^[2] והוא עשה שימוש במרבצים של קאוליניט (קאולין) מעבר הירדן, שהתגלו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20.^[3] המאבק על הקמת המדינה הפסיק את השימוש בחרסיות אלו.

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 החליטה הנהלת המפעל להקים בית חרושת חדש בבאר שבע. הדבר נבע מן הרצון לקרבה למחצבי הנגב, שהמדינה פיתחה באותה תקופה, באמצעות חברה ממשלתית וגם הרצון לספק פרנסה לעולים החדשים שיושבו על ידי המדינה בנגב בשנים אלו.^[4] כ-50% מחומרי הגלם של המפעל בשנות ה-50 הופקו בנגב. שאר החומרים, שכללו פצלת השדה וחרסית יובאו מחוץ-לארץ.^[5] השימוש בחרסית שנחצבה בישראל היה בעייתי. הדבר נבע הן מחוסר אחידות בייצור והן בצורך לעיבוד יקר של החומר.^[6] ב-1 בנובמבר 1954 הפעילה חרסה במפעל 2 תנורים חדשים באורך של 34 מ' (כ"א)^[7] ובשנת 1955 הוקמו מחלקה לקרמיקה שימושית ומחלקה לייצור אריחים.^[8] בשנת 1957 בקירוב נסגר המפעל בחיפה ועובדיו הועברו למפעלים אחרים של "סולל בונה".

הקמת בית החרושת "לפיד" בשנת 1951 גרמה לתחרות בין שני המפעלים ולירידה בתפוקות הייצור. בשנים 1958-1957 נרכשה הבעלות על "לפיד" על ידי חברת "כור", בעלת השליטה ב"סולל בונה" ו"חרסה". הדבר יצר מונופול בתחום הייצור הקרמי בארץ.^[9] בהדרגה אוחדו קווי היצור של "לפיד" עם אלו של "חרסה" עד שבשנת 1969 הופסק ייצור הכלים הסניטריים ב"לפיד" כליל.^[10] במקביל החלה "כור" גם בייבוא של כלי סניטציה, במטרה לענות על הביקוש לתוצרת חוץ שיובאה על ידי מתחרים שונים.^[11]

בשנת 1970 אוחדה "חרסה" עם מפעל "חסין אש", שייצר לבני בניין, תחת הנהלה אחת. המפעל המאוחד כלל כ-340 עובדים שייצרו מוצרים בשווי של כ-11 מיליון ל"י.^[12] היה זה חלק מתהליך ייעול שעשתה חברת כור בכלל מפעליה וכלל איחוד מפעליה השונים תחת חברות-בת על פי תחומי העיסוק. בסוף שנת 1970 הוקמה "כור קרמיקה וזכוכית בע"מ".^[13]

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, במקביל למשבר של חברת "כור" ולהרעה ביחסי העבודה במפעל, הוחלף צוות ההנהלה של המפעל כמה פעמים. עם זאת, בתקופה זו הושקעו במפעל כספים, שייעלו את פס הייצור ואפשרו להגיע לייצור של כ-700 אסלות למשמרת, אך גם צמצמו את כמות העובדים בו.^[14] בנוסף, נסגרו קווי ייצור הפסדיים כגון קו הייצור של אריחי הקרמיקה, שעמד בתחרות עם קו הייצור של מפעל "ברבור" (אף הוא בבעלות "כור"), עם מפעל "נגב קרמיקה" ועם הייבוא.^[15]

במסגרת מהלכי ארגון מחודשים של חברת "כור", הוקמה חברת הבת "מרחב-מרכז חומרי בניה וקרמיקה", שריכזה את הבעלות על מפעלי כור השונים בתחום הבנייה ובהן "חרסה". בתחילת 1993 הנפיקה "כור" את "מרחב" בבורסה לניירות ערך בתל אביב,^[16] ובשנת 1999 מכרה "כור" את יתרת אחזקותיה ב"מרחב" לחברת ליפסקי.^[17]

החל משנות ה-2000 עברה הבעלות על "חרסה" מספר פעמים, כתוצרה מהעברת השליטה בחברת "מרחב". ב-2006 רכשה קרן פימי מניות "מרחב".^[18] רוכשת נוספת באותה עת הייתה חברת "כתר פלסטיק". בשנת 2008 מיזגה את החברה עם חברת "אורלייט", העוסקת בייבוא מוצרים לבנייה, ובהם גם מוצרי קרמיקה סניטרית.^[19] בשנת 2011 רכש יואב גולן 47% ממניות "מרחב" מידי קרן פימי.^[20] בשנת 2013 שונה שמה של קבוצה זו ל"קבוצת חמת".

השקעותיו של גולן בשוק הטורקי ב-2015, כמו גם ההאטה בשוק הבניין בשנים 2018-2017,^[21] הובילו ב-26 באפריל 2019 לשליחת מכתבי פיטורין לעובדי המפעל.^[22]

קדרות חרסה

תבנית:השלמה בין השנים 1965-1955 פעלה בבית החרושת ה"מחלקה האמנותית", שייצרה כלי בית וכלים דקורטיבים. את המחלקה הקים נחמיה עזז. לאחר פרישתו של עזז מניהול המחלקה, בשנת 1960, התמנתה פנינה עמיר זמיר למחליפתו. מרבית הקרמיקה האמנותית של חרסה נוצרה בטכניקה של יציקה לתבנית. כל דגם נוצק במהדורה בת 150 יחידות, וכל חמישה פריטים זכו לעיטור של דגם זהה, שבוצע על ידי ציירות. הקו האמנותי שהנהיג עזז היה מודרניסטי. הדגמים שנוצרו הושפעו מן האמנות והעיצוב המודרניסטים באירופה, אך גם מן הארכאולוגיה והפולקלור הארצישראלי.

הכלים של "חרסה" הוצגו במגוון תערוכות שונות במשך השנים. כבר בשנת 1956 הציג עזז כלים שעיצב עבור בית החרושת בתערוכה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב-יפו. בשנת 2007 התקיימה בבית אהרון כהנא תערוכה של קדרות חרסה.

לקריאה נוספת

ארואטי, אינה (אוצרת), קדרות חרסה: 1966-1956, בית אהרון כהנא, רמת גן, 2007

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חרסה בוויקישיתוף

ישראל קגנסקי, "חרסה" (מפעלי קרמיקה ישראליים), דבר, 27 בדצמבר 1951
ביח"ר חרסה יתחיל בקרוב ביצור, הצופה, 24 בדצמבר 1952
הופעל תנור מפעל "חרסה" בבאר-שבע, על המשמר, 2 בנובמבר 1953
תערוכת כלי קרמיקה, חרות, 1 במאי 1956

הערות שוליים

^ ידיעות קצרות, הצופה, 4 במרץ 1946
^ מסחר ותעשיה, הצופה, 18 בפברואר 1946
^ נחום תשבי, אפשריות של השקעות בארץ, הַבֹּקֶר, 6 בנובמבר 1940; וגם ירמיהו שמואלי, סיור במפעלי סולל־בונה בחיפה, משמר, 24 בנובמבר 1947
^ חיים גרוסמן, "חרסה" - סיפור ישראלי", בתוך: קדרות חרסה: 1966-1956, בית אהרון כהנא, רמת גן, 2007, עמ' 5.
^ ה. בן-עדי, הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל, מעריב, 12 באוגוסט 1954
^ צ. בן-דוד, המאבק על הצלחת, חרות, 14 במרץ 1955
^ ה. בן-עדי, הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל, מעריב, 12 באוגוסט 1954; וגם: מהמתרחש בערים ובמושבות, שערים, 3 בנובמבר 1953
^ שמעון גילמן, מפעל הקרמיקה "חרסה" עומד לשווק תוצרתו בחוץ-לארץ, דבר, 17 במרץ 1955
^ "כור" רכשה חמישים אחוז בביהח"ר לקראמיקה "לפיד", למרחב, 28 בינואר 1957
^ הרחבת ייצור קרמיקה סניטרית, הַבֹּקֶר, 23 בנובמבר 1949; פועלי ביהח"ר "לפיד קרמיקה" חוששים לפיטורי 40% מהעובדים, הצופה, 1 בפברואר 1961; ל. טרנופולר, רווח של 18 מליון ל"י צפוי במפעלי "כור" ב-1969, דבר, 5 באוגוסט 1969
^ "סולכור" תייבא גופים סניטריים מאנגליה, דבר, 28 בדצמבר 1971
^ ריווח של 40,000 ל"י צפוי השנה לחרסה-חסין אש, דבר, 4 בינואר 1970
^ כור-1971, דבר, 4 בפברואר 1971 עד לשנת 1977 כבר הופרדו תחומי ייצור הזכוכית והקרמיקה. ראו: מאמצי יצוא מוגברים במפעלי "כור קרמיקה", דבר, 16 ביוני 1977
^ מיכאל לוי, מוצר מן הנגב - איכות, שירות, תדמית, מעריב, 28 באפריל 1988 וגם: אורי בינדר, עובדי "חרסה" - שברו אסלות וגינו את קיסר, מעריב, 19 בינואר 1990
^ חיים ביאור, "כור קרמיקה" מגדילה המכירות אך עדיין נושאת הפסדים, דבר, 12 בדצמבר 1983. יש להניח כי "כור" הייתה קשורה גם לייבוא מוצרי קרמיקה, והיה זה אחד מן השיקולים בסגירת קו זה. ראו: עדה כהן, מחסור בחרסינה לבנה, מעריב, 18 ביולי 1980
^ תבנית:עיונים בתקומת ישראל
^ כור - ליפסקי רכשה את אחזקותיה במרחב, באתר גלובס, 15 באפריל 1999
^ דרור איטח, רן פימי רכשה 35% ממרחב תמורת 21.5 מיליון דולר, באתר ביזפורטל‏, 23 ביולי 2006
^ אמיר ארליך, אושר מיזוג בין קרן פימי לאורלייט, economist, 4 בינואר 2008
^ יורם גביזון, יואב גולן מתכנן לסגור את חרסה - ומקים מפעל דומה בטורקיה, באתר כלכליסט, 17 במרץ 2019
^ חזי שטרנליכט, יצרנית הכלים הסניטאריים חמת שוקלת לגייס 42 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2015
^ יובל אזולאי, ‏המפעל עובר לטורקיה ו-115 עובדי חרסה מבאר שבע בסכנת פיטורים, באתר גלובס, 26 באפריל 2019 וגם נווית זומר, סופית: מפעל חרסה ייסגר, עובדיו יאבדו את פרנסתם, באתר כלכליסט, 26 באפריל 2019

[1] ידיעות קצרות, הצופה, 4 במרץ 1946

[2] מסחר ותעשיה, הצופה, 18 בפברואר 1946

[3] נחום תשבי, אפשריות של השקעות בארץ, הַבֹּקֶר, 6 בנובמבר 1940; וגם ירמיהו שמואלי, סיור במפעלי סולל־בונה בחיפה, משמר, 24 בנובמבר 1947

[4] חיים גרוסמן, "חרסה" - סיפור ישראלי", בתוך: קדרות חרסה: 1966-1956, בית אהרון כהנא, רמת גן, 2007, עמ' 5.

[5] ה. בן-עדי, הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל, מעריב, 12 באוגוסט 1954

[6] צ. בן-דוד, המאבק על הצלחת, חרות, 14 במרץ 1955

[7] ה. בן-עדי, הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל, מעריב, 12 באוגוסט 1954; וגם: מהמתרחש בערים ובמושבות, שערים, 3 בנובמבר 1953

[8] שמעון גילמן, מפעל הקרמיקה "חרסה" עומד לשווק תוצרתו בחוץ-לארץ, דבר, 17 במרץ 1955

[9] "כור" רכשה חמישים אחוז בביהח"ר לקראמיקה "לפיד", למרחב, 28 בינואר 1957

[10] הרחבת ייצור קרמיקה סניטרית, הַבֹּקֶר, 23 בנובמבר 1949; פועלי ביהח"ר "לפיד קרמיקה" חוששים לפיטורי 40% מהעובדים, הצופה, 1 בפברואר 1961; ל. טרנופולר, רווח של 18 מליון ל"י צפוי במפעלי "כור" ב-1969, דבר, 5 באוגוסט 1969

[11] "סולכור" תייבא גופים סניטריים מאנגליה, דבר, 28 בדצמבר 1971

[12] ריווח של 40,000 ל"י צפוי השנה לחרסה-חסין אש, דבר, 4 בינואר 1970

[13] כור-1971, דבר, 4 בפברואר 1971 עד לשנת 1977 כבר הופרדו תחומי ייצור הזכוכית והקרמיקה. ראו: מאמצי יצוא מוגברים במפעלי "כור קרמיקה", דבר, 16 ביוני 1977

[14] מיכאל לוי, מוצר מן הנגב - איכות, שירות, תדמית, מעריב, 28 באפריל 1988 וגם: אורי בינדר, עובדי "חרסה" - שברו אסלות וגינו את קיסר, מעריב, 19 בינואר 1990

[15] חיים ביאור, "כור קרמיקה" מגדילה המכירות אך עדיין נושאת הפסדים, דבר, 12 בדצמבר 1983. יש להניח כי "כור" הייתה קשורה גם לייבוא מוצרי קרמיקה, והיה זה אחד מן השיקולים בסגירת קו זה. ראו: עדה כהן, מחסור בחרסינה לבנה, מעריב, 18 ביולי 1980

[16] תבנית:עיונים בתקומת ישראל

[17] כור - ליפסקי רכשה את אחזקותיה במרחב, באתר גלובס, 15 באפריל 1999

[18] דרור איטח, רן פימי רכשה 35% ממרחב תמורת 21.5 מיליון דולר, באתר ביזפורטל‏, 23 ביולי 2006

[19] אמיר ארליך, אושר מיזוג בין קרן פימי לאורלייט, economist, 4 בינואר 2008

[20] יורם גביזון, יואב גולן מתכנן לסגור את חרסה - ומקים מפעל דומה בטורקיה, באתר כלכליסט, 17 במרץ 2019

[21] חזי שטרנליכט, יצרנית הכלים הסניטאריים חמת שוקלת לגייס 42 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2015

[22] יובל אזולאי, ‏המפעל עובר לטורקיה ו-115 עובדי חרסה מבאר שבע בסכנת פיטורים, באתר גלובס, 26 באפריל 2019 וגם נווית זומר, סופית: מפעל חרסה ייסגר, עובדיו יאבדו את פרנסתם, באתר כלכליסט, 26 באפריל 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 ==היסטוריה==
-מפעל "חרסה" הוקם בשנת 1946 ב[[מפרץ חיפה]] כמפעל לייצור כלי סניטריה עשויים קרמיקה כגון [[אסלה|אסלות]] או [[כיור]]ים.{{הערה|1=ראו: {{הצופה||ידיעות קצרות|1946/03/04|01101}}}} היה זה אזור בו הוקמו מספר מפעלים של [[תעשיית הקרמיקה בישראל|תעשיית הקרמיקה בישראל]].
+מפעל "חרסה" הוקם בשנת 1946 ב[[מפרץ חיפה]] כמפעל לייצור כלי סניטריה עשויים קרמיקה כגון [[אסלה|אסלות]] או [[כיור]]ים.{{הערה|{{הצופה||ידיעות קצרות|1946/03/04|01101}}}} היה זה אזור בו הוקמו מספר מפעלים של [[תעשיית הקרמיקה בישראל|תעשיית הקרמיקה בישראל]].
-בית החרושת שהוקם על ידי "[[סולל בונה]]", שביקשה לענות על הדרישה למוצרים אלו שיבואם היה במחסור בשל [[מלחמת העולם השנייה]]. בראשיתו מנה המפעל כ-40 עובדים.{{הערה|1=ראו: {{הצופה||מסחר ותעשיה|1946/02/18|00303}}}} והוא עשה שימוש במרבצים של [[קאוליניט]] (קאולין) מ[[עבר הירדן]], שהתגלו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20.{{הערה|1=ראו: {{הבוקר|נחום תשבי|אפשריות של השקעות בארץ|1940/11/06|00202}}; וגם {{על המשמר|ירמיהו שמואלי|סיור במפעלי סולל־בונה בחיפה|1947/11/24|00202}}}} המאבק על הקמת המדינה הפסיק את השימוש בחרסיות אלו.
+בית החרושת שהוקם על ידי "[[סולל בונה]]", שביקשה לענות על הדרישה למוצרים אלו שיבואם היה במחסור בשל [[מלחמת העולם השנייה]]. בראשיתו מנה המפעל כ-40 עובדים.{{הערה|{{הצופה||מסחר ותעשיה|1946/02/18|00303}}}} והוא עשה שימוש במרבצים של [[קאוליניט]] (קאולין) מ[[עבר הירדן]], שהתגלו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20.{{הערה|{{הבוקר|נחום תשבי|אפשריות של השקעות בארץ|1940/11/06|00202}}; וגם {{על המשמר|ירמיהו שמואלי|סיור במפעלי סולל־בונה בחיפה|1947/11/24|00202}}}} המאבק על הקמת המדינה הפסיק את השימוש בחרסיות אלו.
-בראשית [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] החליטה הנהלת המפעל להקים בית חרושת חדש ב[[באר שבע]]. הדבר נבע מן הרצון לקרבה למחצבי הנגב, שהמדינה פיתחה באותה תקופה, באמצעות חברה ממשלתית וגם הרצון לספק פרנסה לעולים החדשים שיושבו על ידי המדינה בנגב בשנים אלו.{{הערה|1=ראו: חיים גרוסמן, "חרסה" - סיפור ישראלי", בתוך: '''קדרות חרסה: 1966-1956''', בית אהרון כהנא, רמת גן, 2007, עמ' 5.}} כ-50% מחומרי הגלם של המפעל בשנות ה-50 הופקו בנגב. שאר החומרים, שכללו [[פצלת השדה]] וחרסית יובאו מחוץ-לארץ.{{הערה|1=ראו: {{מעריב|ה. בן-עדי|הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל|1954/08/12|00206}}}} השימוש בחרסית שנחצבה בישראל היה בעייתי. הדבר נבע הן מחוסר אחידות בייצור והן בצורך לעיבוד יקר של החומר.{{הערה|1=ראו: {{חרות|צ. בן-דוד|המאבק על הצלחת|1955/03/14|00303}}}} ב-[[1 בנובמבר]] [[1954]] הפעילה חרסה במפעל 2 תנורים חדשים באורך של 34 מ' (כ"א){{הערה|1=ראו: {{מעריב|ה. בן-עדי|הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל|1954/08/12|00206}}; וגם: {{שערים||מהמתרחש בערים ובמושבות|1953/11/03|00312}}}} ובשנת [[1955]] הוקמו מחלקה לקרמיקה שימושית ומחלקה לייצור אריחים.{{הערה|1=ראו: {{דבר|שמעון גילמן|מפעל הקרמיקה "חרסה" עומד לשווק תוצרתו בחוץ-לארץ|1955/03/17|00700}}}} בשנת [[1957]] בקירוב נסגר המפעל בחיפה ועובדיו הועברו למפעלים אחרים של "סולל בונה".
+בראשית [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] החליטה הנהלת המפעל להקים בית חרושת חדש ב[[באר שבע]]. הדבר נבע מן הרצון לקרבה למחצבי הנגב, שהמדינה פיתחה באותה תקופה, באמצעות חברה ממשלתית וגם הרצון לספק פרנסה לעולים החדשים שיושבו על ידי המדינה בנגב בשנים אלו.{{הערה|חיים גרוסמן, "חרסה" - סיפור ישראלי", בתוך: '''קדרות חרסה: 1966-1956''', בית אהרון כהנא, רמת גן, 2007, עמ' 5.}} כ-50% מחומרי הגלם של המפעל בשנות ה-50 הופקו בנגב. שאר החומרים, שכללו [[פצלת השדה]] וחרסית יובאו מחוץ-לארץ.{{הערה|{{מעריב|ה. בן-עדי|הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל|1954/08/12|00206}}}} השימוש בחרסית שנחצבה בישראל היה בעייתי. הדבר נבע הן מחוסר אחידות בייצור והן בצורך לעיבוד יקר של החומר.{{הערה|{{חרות|צ. בן-דוד|המאבק על הצלחת|1955/03/14|00303}}}} ב-[[1 בנובמבר]] [[1954]] הפעילה חרסה במפעל 2 תנורים חדשים באורך של 34 מ' (כ"א){{הערה|{{מעריב|ה. בן-עדי|הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל|1954/08/12|00206}}; וגם: {{שערים||מהמתרחש בערים ובמושבות|1953/11/03|00312}}}} ובשנת [[1955]] הוקמו מחלקה לקרמיקה שימושית ומחלקה לייצור אריחים.{{הערה|{{דבר|שמעון גילמן|מפעל הקרמיקה "חרסה" עומד לשווק תוצרתו בחוץ-לארץ|1955/03/17|00700}}}} בשנת [[1957]] בקירוב נסגר המפעל בחיפה ועובדיו הועברו למפעלים אחרים של "סולל בונה".
-הקמת בית החרושת "[[לפיד (חברה)|לפיד]]" בשנת [[1951]] גרמה לתחרות בין שני המפעלים ולירידה בתפוקות הייצור. בשנים [[1958]]-[[1957]] נרכשה הבעלות על "לפיד" על ידי חברת "[[כור תעשיות|כור]]", בעלת השליטה ב"סולל בונה" ו"חרסה". הדבר יצר [[מונופול]] בתחום הייצור הקרמי בארץ.{{הערה|1=ראו: {{למרחב||"כור" רכשה חמישים אחוז בביהח"ר לקראמיקה "לפיד"|1957/01/28|00427}}}} בהדרגה אוחדו קווי היצור של "לפיד" עם אלו של "חרסה" עד שבשנת [[1969]] הופסק ייצור הכלים הסניטריים ב"לפיד" כליל.{{הערה|1=ראו: {{הבוקר||הרחבת ייצור קרמיקה סניטרית|1949/11/23|00300}}; {{הצופה||פועלי ביהח"ר "לפיד קרמיקה" חוששים לפיטורי 40% מהעובדים|1961/02/01|00411}}; {{דבר|ל. טרנופולר|רווח של 18 מליון ל"י צפוי במפעלי "כור" ב-1969|1969/08/05|01201}}}} במקביל החלה "כור" גם בייבוא של כלי סניטציה, במטרה לענות על הביקוש לתוצרת חוץ שיובאה על ידי מתחרים שונים.{{הערה|1=ראו: {{דבר||"סולכור" תייבא גופים סניטריים מאנגליה|1971/12/28|00517}}}}
+הקמת בית החרושת "[[לפיד (חברה)|לפיד]]" בשנת [[1951]] גרמה לתחרות בין שני המפעלים ולירידה בתפוקות הייצור. בשנים [[1958]]-[[1957]] נרכשה הבעלות על "לפיד" על ידי חברת "[[כור תעשיות|כור]]", בעלת השליטה ב"סולל בונה" ו"חרסה". הדבר יצר [[מונופול]] בתחום הייצור הקרמי בארץ.{{הערה|{{למרחב||"כור" רכשה חמישים אחוז בביהח"ר לקראמיקה "לפיד"|1957/01/28|00427}}}} בהדרגה אוחדו קווי היצור של "לפיד" עם אלו של "חרסה" עד שבשנת [[1969]] הופסק ייצור הכלים הסניטריים ב"לפיד" כליל.{{הערה|{{הבוקר||הרחבת ייצור קרמיקה סניטרית|1949/11/23|00300}}; {{הצופה||פועלי ביהח"ר "לפיד קרמיקה" חוששים לפיטורי 40% מהעובדים|1961/02/01|00411}}; {{דבר|ל. טרנופולר|רווח של 18 מליון ל"י צפוי במפעלי "כור" ב-1969|1969/08/05|01201}}}} במקביל החלה "כור" גם בייבוא של כלי סניטציה, במטרה לענות על הביקוש לתוצרת חוץ שיובאה על ידי מתחרים שונים.{{הערה|{{דבר||"סולכור" תייבא גופים סניטריים מאנגליה|1971/12/28|00517}}}}
-בשנת [[1970]] אוחדה "חרסה" עם מפעל "[[חסין אש]]", שייצר לבני בניין, תחת הנהלה אחת. המפעל המאוחד כלל כ-340 עובדים שייצרו מוצרים בשווי של כ-11 מיליון ל"י.{{הערה|1=ראו: {{דבר||ריווח של 40,000 ל"י צפוי השנה לחרסה-חסין אש|1970/01/04|00709}}}} היה זה חלק מתהליך [[ייעול]] שעשתה חברת כור בכלל מפעליה וכלל איחוד מפעליה השונים תחת חברות-בת על פי תחומי העיסוק. בסוף שנת 1970 הוקמה "[[כור קרמיקה|כור קרמיקה וזכוכית בע"מ]]".{{הערה|1=ראו: {{דבר||כור-1971|1971/02/04|03300}} עד לשנת [[1977]] כבר הופרדו תחומי ייצור הזכוכית והקרמיקה. ראו: {{דבר||מאמצי יצוא מוגברים במפעלי "כור קרמיקה"|1977/06/16|01207}}}}
+בשנת [[1970]] אוחדה "חרסה" עם מפעל "[[חסין אש]]", שייצר לבני בניין, תחת הנהלה אחת. המפעל המאוחד כלל כ-340 עובדים שייצרו מוצרים בשווי של כ-11 מיליון ל"י.{{הערה|{{דבר||ריווח של 40,000 ל"י צפוי השנה לחרסה-חסין אש|1970/01/04|00709}}}} היה זה חלק מתהליך [[ייעול]] שעשתה חברת כור בכלל מפעליה וכלל איחוד מפעליה השונים תחת חברות-בת על פי תחומי העיסוק. בסוף שנת 1970 הוקמה "[[כור קרמיקה|כור קרמיקה וזכוכית בע"מ]]".{{הערה|{{דבר||כור-1971|1971/02/04|03300}} עד לשנת [[1977]] כבר הופרדו תחומי ייצור הזכוכית והקרמיקה. ראו: {{דבר||מאמצי יצוא מוגברים במפעלי "כור קרמיקה"|1977/06/16|01207}}}}
-במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, במקביל למשבר של חברת "כור" ולהרעה ביחסי העבודה במפעל, הוחלף צוות ההנהלה של המפעל כמה פעמים. עם זאת, בתקופה זו הושקעו במפעל כספים, שייעלו את פס הייצור ואפשרו להגיע לייצור של כ-700 אסלות למשמרת, אך גם צמצמו את כמות העובדים בו.{{הערה|1=ראו: {{מעריב|מיכאל לוי|מוצר מן הנגב - איכות, שירות, תדמית|1988/04/28|06101}} וגם: {{מעריב|אורי בינדר|עובדי "חרסה" - שברו אסלות וגינו את קיסר|1990/01/19|00302}}}} בנוסף, נסגרו קווי ייצור הפסדיים כגון קו הייצור של אריחי הקרמיקה, שעמד בתחרות עם קו הייצור של מפעל "ברבור" (אף הוא בבעלות "כור"), עם מפעל "[[נגב קרמיקה]]" ועם הייבוא.{{הערה|1=ראו: {{דבר|חיים ביאור|"כור קרמיקה" מגדילה המכירות אך עדיין נושאת הפסדים|1983/12/12|00908}}. יש להניח כי "כור" הייתה קשורה גם לייבוא מוצרי קרמיקה, והיה זה אחד מן השיקולים בסגירת קו זה. ראו: {{מעריב|עדה כהן|מחסור בחרסינה לבנה|1980/07/18|04101}}}}
+במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, במקביל למשבר של חברת "כור" ולהרעה ביחסי העבודה במפעל, הוחלף צוות ההנהלה של המפעל כמה פעמים. עם זאת, בתקופה זו הושקעו במפעל כספים, שייעלו את פס הייצור ואפשרו להגיע לייצור של כ-700 אסלות למשמרת, אך גם צמצמו את כמות העובדים בו.{{הערה|{{מעריב|מיכאל לוי|מוצר מן הנגב - איכות, שירות, תדמית|1988/04/28|06101}} וגם: {{מעריב|אורי בינדר|עובדי "חרסה" - שברו אסלות וגינו את קיסר|1990/01/19|00302}}}} בנוסף, נסגרו קווי ייצור הפסדיים כגון קו הייצור של אריחי הקרמיקה, שעמד בתחרות עם קו הייצור של מפעל "ברבור" (אף הוא בבעלות "כור"), עם מפעל "[[נגב קרמיקה]]" ועם הייבוא.{{הערה|{{דבר|חיים ביאור|"כור קרמיקה" מגדילה המכירות אך עדיין נושאת הפסדים|1983/12/12|00908}}. יש להניח כי "כור" הייתה קשורה גם לייבוא מוצרי קרמיקה, והיה זה אחד מן השיקולים בסגירת קו זה. ראו: {{מעריב|עדה כהן|מחסור בחרסינה לבנה|1980/07/18|04101}}}}
 במסגרת מהלכי ארגון מחודשים של חברת "כור", הוקמה חברת הבת "מרחב-מרכז חומרי בניה וקרמיקה", שריכזה את הבעלות על מפעלי כור השונים בתחום הבנייה ובהן "חרסה". בתחילת [[1993]] הנפיקה "כור" את "מרחב" ב[[הבורסה לניירות ערך בתל אביב|בורסה לניירות ערך בתל אביב]],{{הערה|{{עיונים בתקומת ישראל|אליהו בורוכוב|חיסול חברת העובדים|18|eliahub|כרך 18, (2008) עמ' 158}}}} ובשנת [[1999]] מכרה "כור" את יתרת אחזקותיה ב"מרחב" לחברת ליפסקי.{{הערה|{{גלובס||כור - ליפסקי רכשה את אחזקותיה במרחב|85989|15 באפריל 1999}}}}
-החל משנות ה-2000 עברה הבעלות על "חרסה" מספר פעמים, כתוצרה מהעברת השליטה בחברת "מרחב". ב-[[2006]] רכשה [[קרן פימי]] מניות "מרחב".{{הערה|1=ראו: {{Bizportal|דרור איטח|רן פימי רכשה 35% ממרחב תמורת 21.5 מיליון דולר|120055|23 ביולי 2006}}}} רוכשת נוספת באותה עת הייתה חברת "כתר פלסטיק". בשנת [[2008]] מיזגה את החברה עם חברת "[[אורלייט]]", העוסקת בייבוא מוצרים לבנייה, ובהם גם מוצרי קרמיקה סניטרית.{{הערה|1=ראו: [[אמיר ארליך]], [http://www.economist.co.il/?CategoryID=1312&ArticleID=1030 אושר מיזוג בין קרן פימי לאורלייט], economist, 4 בינואר 2008}} בשנת [[2011]] רכש [[יואב גולן (איש עסקים)|יואב גולן]] 47% ממניות "מרחב" מידי קרן פימי.{{הערה|1=ראו: {{כלכליסט|יורם גביזון|יואב גולן מתכנן לסגור את חרסה - ומקים מפעל דומה בטורקיה|1.7023698|17 במרץ 2019}}}} בשנת [[2013]] שונה שמה של קבוצה זו ל"[[קבוצת חמת]]".
+החל משנות ה-2000 עברה הבעלות על "חרסה" מספר פעמים, כתוצרה מהעברת השליטה בחברת "מרחב". ב-[[2006]] רכשה [[קרן פימי]] מניות "מרחב".{{הערה|{{Bizportal|דרור איטח|רן פימי רכשה 35% ממרחב תמורת 21.5 מיליון דולר|120055|23 ביולי 2006}}}} רוכשת נוספת באותה עת הייתה חברת "כתר פלסטיק". בשנת [[2008]] מיזגה את החברה עם חברת "[[אורלייט]]", העוסקת בייבוא מוצרים לבנייה, ובהם גם מוצרי קרמיקה סניטרית.{{הערה|[[אמיר ארליך]], [http://www.economist.co.il/?CategoryID=1312&ArticleID=1030 אושר מיזוג בין קרן פימי לאורלייט], economist, 4 בינואר 2008}} בשנת [[2011]] רכש [[יואב גולן (איש עסקים)|יואב גולן]] 47% ממניות "מרחב" מידי קרן פימי.{{הערה|{{כלכליסט|יורם גביזון|יואב גולן מתכנן לסגור את חרסה - ומקים מפעל דומה בטורקיה|1.7023698|17 במרץ 2019}}}} בשנת [[2013]] שונה שמה של קבוצה זו ל"[[קבוצת חמת]]".
-השקעותיו של גולן בשוק ה[[טורקיה|טורקי]] ב-[[2015]], כמו גם ההאטה בשוק הבניין בשנים [[2018]]-[[2017]],{{הערה|1=ראו: {{כלכליסט|חזי שטרנליכט|יצרנית הכלים הסניטאריים חמת שוקלת לגייס 42 מיליון שקל|3740685|20 ביוני 2015}}}} הובילו ב-[[26 באפריל]] [[2019]] לשליחת מכתבי פיטורין לעובדי המפעל.{{הערה|1=ראו: {{גלובס|יובל אזולאי|המפעל עובר לטורקיה ו-115 עובדי חרסה מבאר שבע בסכנת פיטורים|1001283680|26 באפריל 2019}} וגם {{כלכליסט|נווית זומר|סופית: מפעל חרסה ייסגר, עובדיו יאבדו את פרנסתם|3761158|26 באפריל 2019}}}}
+השקעותיו של גולן בשוק ה[[טורקיה|טורקי]] ב-[[2015]], כמו גם ההאטה בשוק הבניין בשנים [[2018]]-[[2017]],{{הערה|{{כלכליסט|חזי שטרנליכט|יצרנית הכלים הסניטאריים חמת שוקלת לגייס 42 מיליון שקל|3740685|20 ביוני 2015}}}} הובילו ב-[[26 באפריל]] [[2019]] לשליחת מכתבי פיטורין לעובדי המפעל.{{הערה|{{גלובס|יובל אזולאי|המפעל עובר לטורקיה ו-115 עובדי חרסה מבאר שבע בסכנת פיטורים|1001283680|26 באפריל 2019}} וגם {{כלכליסט|נווית זומר|סופית: מפעל חרסה ייסגר, עובדיו יאבדו את פרנסתם|3761158|26 באפריל 2019}}}}
 ==קדרות חרסה==