משה גאלנטי (הראשון) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־14:38, 6 באוקטובר 2017

ערך זה עוסק בתלמיד חכם צפתי. אם התכוונתם לנכדו, ראש רבני ירושלים, ראו משה גלנטי (השני).

הרב משה בן מרדכי גלנטי (נקרא גם רבי משה גלנטי הזקן,^[1] על מנת להבדילו מנכדו), נפטר אחרי ה'שע"ב 1612, יש אומרים בגיל 90, היה תלמיד חכם, פוסק ומקובל צפתי בולט.

נולד ברומא ועלה לצפת בצעירותו.

היה תלמידו של רבי יוסף קארו, והוסמך לרבנות על ידו כשהיה בן 22. החל משנת ה'ש"ם שימש כרב הראשי של צפת במקום רבי משה מטראני.

אחיו הקטן רבי אברהם גלנטי, נכדו משה גלנטי (השני) היה מראשי רבני ירושלים ואף מצאצאיו נתמנו ראשונים לציון כרבי רפאל מיוחס ורבי משה יוסף מרדכי מיוחס.

בין השאר חיבר את הספרים מפתח הזהר (מפתח פסוקים שמופיעים בספר הזהר) וקהלת יעקב (פירוש קבלי על מגילת קהלת).

על תאריך לידתו קיימת מחלוקת.^[2] ישנה מסורת משפחתית, המעוגנת בספרות שהרב נפטר בגיל 90.^[3]

מעשה אודותיו

מסופר על שייח' אחד שהיה בירושלים שהיו באים אליו המון חולים כדי שיתפלל עליהם, ולאחר שסיים תפילתו היה אומר להם אם יחיה או ימות. ובאמת כך גם התקיים הדבר במציאות מי למוות ומי לחיים. יום אחד רצה רבי משה ללכת ולבדוק מהו סודו של אותו שייח'. בא אליו רבי משה ואמר לו שייגלה לו את סודו האיך הוא מצליח לדעת בסיום תפילתו אם החולה יחיה או ימות. אותו שייח' הסכים לגלות לרבי משה את סודו בתנאי שהוא בתמורה יגלה לו אחת מחכמות היהודים, רבי משה הסכים לתנאי זה, ואז קרא אליו השייח' לבוא אחריו לביתו. היה זה בית מפואר וגדול מאד עם שלל בדים צבעוניים המעטרים את הבית רחב היידים. אך השייח' לא עצר שם והלך אל חדר פנימי מפואר עוד יותר ואחריו הלך רבי משה, וכך נכנסו כמה חדרים שכל חדר מפואר יותר ויפה יותר מקודמו. ואז הגיעו לחדר האחרון ושם היה דבר המכוסה בבד. ואז אמר אותו שייח' אל רבי משה שישתחווה אל אותו הדבר. רבי משה חשד שיש פה שמץ של עבודה זרה וסירב עד שיוריד את הבד מעל אותו הדבר. השייח' הסכים להוריד את אותו הבד, ורבי משה נדהם מהמראה שהתגלה לנגד עיניו. היה זה טס של זהב שעליו היו חקוקות המילים "שיויתי ה' לנגדי תמיד". אותו השייח' הסביר לרבי משה שלאחר תפילתו על החולה מתבונן הוא באותו טס של זהב ורואה אם האותיות קורנות או לא, ואם קורנות הן, זה סימן לכך שתפילתו נענתה ואם לאו אין תפילתו נענתה. כשיצא משם רבי משה שמח וסיפר סיפור זה ואמר שכבוד ה' ורוממותו מתגלה אפילו בגויים כדוגמת אותו השייח'.

קישורים חיצוניים

קהלת יעקב, באתר היברובוקס
מפתח הזוהר, באתר היברובוקס
שו"ת, באתר היברובוקס
מרדכי מרגליות (עורך כללי), "משה גאלנטי (הראשון)", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 1084, באתר היברובוקס

הערות שוליים

^ בספר שם הגדולים לחיד"א
^ הרב פרופסור מאיר בניהו בספר היובל ליצחק בער, (עמוד 262) קבע את שנת לידתו של הרב בשנת ה'ש' (1540) אך נראה שמדובר בטעות, מקורו של הרב בניהו אינו ידוע, ואת דבריו דחה פרופ' דוד תמר בספרו אשכולות תמר על פי הידיעה המקובלת בספרות ובמסורת המשפחה, שרב זה נפטר בגיל תשעים.
^ שם הגדולים לחיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) אות קל"א - רבי משה גלנטי הזקן, עמוד 142 - (אתר דעת)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] בספר שם הגדולים לחיד"א

[2] הרב פרופסור מאיר בניהו בספר היובל ליצחק בער, (עמוד 262) קבע את שנת לידתו של הרב בשנת ה'ש' (1540) אך נראה שמדובר בטעות, מקורו של הרב בניהו אינו ידוע, ואת דבריו דחה פרופ' דוד תמר בספרו אשכולות תמר על פי הידיעה המקובלת בספרות ובמסורת המשפחה, שרב זה נפטר בגיל תשעים.

[3] שם הגדולים לחיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) אות קל"א - רבי משה גלנטי הזקן, עמוד 142 - (אתר דעת)

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 11: / שורה 11: @@
 על תאריך לידתו קיימת מחלוקת.{{הערה|1=הרב פרופסור [[מאיר בניהו]]  [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_91.16.pdf בספר היובל] ל[[יצחק בער]], (עמוד 262) קבע את שנת לידתו של הרב בשנת [[ה'ש']] ([[1540]]) אך נראה שמדובר בטעות, מקורו של הרב בניהו אינו ידוע, ואת דבריו דחה פרופ' [[דוד תמר]] בספרו [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_91.16.pdf אשכולות תמר] על פי הידיעה המקובלת בספרות ובמסורת המשפחה, שרב זה נפטר בגיל תשעים.}} ישנה מסורת משפחתית, המעוגנת בספרות שהרב נפטר בגיל 90.{{הערה|1=[[שם הגדולים]] לחיד"א (רבי [[חיים יוסף דוד אזולאי]]) [http://www.daat.ac.il/daat/vl/shemhagdolim/shemhagdolim08.pdf ''אות קל"א - רבי משה גלנטי הזקן, עמוד 142''] - ([[אתר דעת]])}}
+==מעשה אודותיו==
+מסופר על שייח' אחד שהיה בירושלים שהיו באים אליו המון חולים כדי שיתפלל עליהם, ולאחר שסיים תפילתו היה אומר להם אם יחיה או ימות. ובאמת כך גם התקיים הדבר במציאות מי למוות ומי לחיים. יום אחד רצה רבי משה ללכת ולבדוק מהו סודו של אותו שייח'. בא אליו רבי משה ואמר לו שייגלה לו את סודו האיך הוא מצליח לדעת בסיום תפילתו אם החולה יחיה או ימות. אותו שייח' הסכים לגלות לרבי משה את סודו בתנאי שהוא בתמורה יגלה לו אחת מחכמות היהודים, רבי משה הסכים לתנאי זה, ואז קרא אליו השייח' לבוא אחריו לביתו. היה זה בית מפואר וגדול מאד עם שלל בדים צבעוניים המעטרים את הבית רחב היידים. אך השייח' לא עצר שם והלך אל חדר פנימי מפואר עוד יותר ואחריו הלך רבי משה, וכך נכנסו כמה חדרים שכל חדר מפואר יותר ויפה יותר מקודמו. ואז הגיעו לחדר האחרון ושם היה דבר המכוסה בבד. ואז אמר אותו שייח' אל רבי משה שישתחווה אל אותו הדבר. רבי משה חשד שיש פה שמץ של עבודה זרה וסירב עד שיוריד את הבד מעל אותו הדבר. השייח' הסכים להוריד את אותו הבד, ורבי משה נדהם מהמראה שהתגלה לנגד עיניו. היה זה טס של זהב שעליו היו חקוקות המילים "שיויתי ה' לנגדי תמיד". אותו השייח' הסביר לרבי משה שלאחר תפילתו על החולה מתבונן הוא באותו טס של זהב ורואה אם האותיות קורנות או לא, ואם קורנות הן, זה סימן לכך שתפילתו נענתה ואם לאו אין תפילתו נענתה. כשיצא משם רבי משה שמח וסיפר סיפור זה ואמר שכבוד ה' ורוממותו מתגלה אפילו בגויים כדוגמת אותו השייח'.
 ==קישורים חיצוניים==