ברכת השחיטה

ברכת השחיטה
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה

ברכת השחיטה היא אחת מברכות המצוות שתיקנו חז"ל על השוחט לברך קודם שמקיים מצוות השחיטה. אך יש הסוברים שברכה זו היא בכלל ברכות השבח.

מקור המצווה לשחוט

הציווי על השחיטה נלמד מן הפסוק בתורה: ”כִּי-יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ, בְּכֹל, אַוַּת נַפְשֶׁךָ”.

אין חובה על אדם לאכול בשר, ועל כן אין ציווי כללי על שחיטה, אלא מי שחשקה נפשו לאכול בשר, מתחייב בשחיטה. מסיבה זאת נוסח הברכה הוא ”וְצִוָּנוּ עַל הַשְּׁחִיטָה” ולא ”וְצִוָּנוּ לִשְׁחֹט” כמו במצוות שחייבים בהם ללא תנאי, כגון תפילין (”וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ”) או מי שמל את בנו בעצמו (”וְצִוָּנוּ לָמוּל”).

כיון שאין חיוב לשחוט, לכן ניתן לברך על השחיטה בישיבה, ולא כשאר ברכות המצוות שחובה לברך אותן בעמידה

השוחט בלא ברכה

ברכת השחיטה איננה 'ברכה מעכבת', ועל כן מי ששחט בלא ברכה כיוון ששכח לברך, העוף או הבהמה כשרים.

אמנם בראשונים הביאו בשם אלדד הדני, בספרו 'הלכות ארץ ישראל', שכתב שהשוחט בלא ברכה, אסור לאכול משחיטה זאת. בראשונים תמהו על דעתו, בכך שלא מצינו כן באחד מהברכות שהוא מעכב את המצווה. ובאחרונים כתבו לבאר טעמו בכמה דרכים.

אמנם בראשונים ( המרדכי והרא"ש תחילת מסכת חולין) חלקו על דעתו וכתבו שאין אנו נוהגים כך.

גם כאשר השוחט לא בירך על השחיטה במזיד, העוף או הבהמה כשרים, אך יש הסוברים כי במקרה זה, יש לקנוס את השוחט ולאסור עליו (ולא על אחרים), את אכילתם.

הפסקה בין הברכה לשחיטה

אין להפסיק, בשום מעשה, בין הברכה לשחיטה. אך אם עליו לעשות מעשה הקשור לשחיטה, כגון שצריך לבדוק את הסכין, או צריך אפילו לתקנו, יכול לעשותו, ובלבד שלא יסיח את דעתו מן השחיטה.

מסיבה זאת, אין לדבר בין הברכה לשחיטה, אלא אם כן מדבר בצורכי השחיטה עצמה.

מי שמתכוון לשחוט יותר מבעל חיים אחד, לא ידבר או יפסיק, עד לאחר שחיטת האחרון. ואם הפסיק, במידה ומדובר בשחיטת חיה או עוף, צריך לכסות את הדם בברכה, לברך שנית "על השחיטה" ולהמשיך בשחיטה, אך על כיסוי הדם השני כבר לא יברך.

הפסקה לדבר מצווה שאינו מצורכי השחיטה

אם מיד לאחר ברכת השחיטה, נקלע לידיו של השוחט דבר מצווה, כגון: עניית אמן, עניית "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לָעוֹלָם וָעֵד", עניית "קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ", או שראה ברק, או שמע קול רעם, מבאר בעל השמלה חדשה, כי אם שומע את שאר העונים, יוצא ידי חובתו, על פי הכלל של שומע כעונה. אך אם לא שמע, לא יפסיק, ואם הפסיק, צריך לחזור ולברך ברכת השחיטה.

כאשר דבר המצווה, נקלע לידיו של השוחט, בין שחיטה לשחיטה, ולא מיד לאחר הברכה. אם הפסיק כדי לענות אמן וכו', אינו צריך לחזור ולברך את ברכת השחיטה, אלא חוזר ושוחט הלאה.

גדר הברכה

גדר ברכת השחיטה לפי פשוטו הוא בכלל ברכת המצוות, אך הט"ז בפירושו ליורה דעה, סובר שברכת השחיטה היא בכלל ברכות השבח על שאסר לנו ה' לאכול קודם שחיטה.

כוונה

כאשר השוחט מברך עליו לכוון למצוות שחיטתם של בעלי החיים המונחים לפניו. לכן, שוחט שסיים לשחוט, כיסה את הדם, ולאחר מכן הביאו לפניו בעל חיים נוסף, חוזר ומברך את ברכת השחיטה.

קישורים חיצוניים

• שולחן ערוך, יורה דעה, סימן י"ט