ג'יימס בורוז – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"#
שורה 1: שורה 1:
{{במאי
{{במאי
|שם=ג'יימס אדוארד "גי'ם" בורוז
|שם=ג'יימס אדוארד "גי'ם" בורוז
|תמונה=
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=מרכז}}
|כיתוב=אין תמונה חופשית
|כיתוב=אין תמונה חופשית
|תאריך לידה=[[30 בדצמבר]] [[1940]]
|תאריך לידה=[[30 בדצמבר]] [[1940]]

גרסה מ־15:06, 17 בפברואר 2017

תבנית:במאי ג'יימס אדוארד בורוזאנגלית: James Edward Burrows; נולד: 30 בדצמבר 1940), מכונה לעתים ג'ים בורוז,[1] הוא במאי טלוויזיה אמריקאי הפעיל מאז שנות ה-70.‏[2] בורוז ביים יותר מ-50 פיילוטים לטלוויזיה והינו אחד מיוצרי סדרת הטלוויזיה ארוכת הימים "חופשי על הבר".

ראשית חייו

בורוז נולד למשפחה יהודית[3] בלוס אנג'לס, קליפורניה, בנם של רות (לוינסון) ואייב בורוז, שהיה מלחין, במאי וסופר ידוע.[4] לג'יימס אחות אחת, לורי בורוז גראד.[5] כאשר ג'יימס היה עדיין ילד צעיר, משפחתו עברה לניו יורק, שם ג'יימס למד בבית-ספר תיכון למוזיקה ואמנויות.[6][7] בורוז הוא בוגר מכללת אוברלין והתוכנית לתואר שני של בית-הספר לדרמה של אוניברסיטת ייל.[6]

קריירה

ראשית הקריירה

אחרי ייל, בורוז חזר לקליפורניה, שם הוא הועסק כמדריך דיאלוג ב-"!‏O.K. Crackerby", תוכנית טלוויזיה בכיכובו של ברל אייבס, אותה יצר אביו של בורוז, אייב.[8] לאחר מכן בורוז שימש כעוזר מנהל במה של המחזה "Holly Golightly", עיבוד תיאטרלי של הנובלה "ארוחת בוקר בטיפאני".[9] ההפקה לא הצליחה, אבל בזכות עבודתו של בורוז, הוא הכיר את כוכבת ההפקה - מרי טיילר מור.[9] בשלב מוקדם של הקריירה שלו, בורוז עבד גם עבור "Cactus Flower" ו-"Forty Carats".‏[10]"

בורוז המשיך לעבוד בתיאטרון, כמנהל במה, ולימים הפך אף לבמאי תיאטרון.[11] בורוז ביים מספר מחזות בהפקת תיאטרון שבג'קסונוויל, פלורידה.[11][12]

בימוי טלוויזיה

בזמן שעבד בתיאטרון, בורוז כתב למור ולבעלה גרנט טינקר, כי הוא מעוניין בעבודה בחברת ההפקות שלהם, MTM Enterprises.‏[9] בשנת 1974, טינקר שכר את בורוז כבמאי, והוא ביים פרקים בסדרות הטלוויזיה "המופע של מרי טיילר מור" ו-"המופע של בוב ניוהארט".[9][13] טינקר ביקש מהבמאי ג'יי סנדריץ', הידוע בעבודתו כבמאי בתוכניות "המופע של מרי טיילר מור" ולאחר מכן "משפחת קוסבי" ו-"בנות הזהב", שישמש כחונך עבור בורוז.[14]

סגנונו של בורוז ידוע בעיקר בשל תיזמונו הקומי, בימוי השחקנים המורכב, ושילוב תאורה מתוחכמת יותר בצילומי אולפן טלוויזיה. בורוז הינו במאי הסיטקום הראשון, אשר שינה את מערך מרובה המצלמות הטיפוסי של הטלוויזיה האמריקאית, משלוש לארבע מצלמות.[13]

חופשי על הבר

בורוז היה אחד מיוצרי הסיטקום "חופשי על הבר", יחד עם האחים גלן ולס צ'ארלס. גם האחים צ'ארלס היו עובדים לשעבר של MTM Enterprises ושימשו כמפיקים ב-"טקסי" - הסדרה שבה בורוז עבד כבמאי הבית למשך 76 פרקים.[9][13][15] בורוז והאחים צ'ארלס רצו ליצור סדרה, שבה תהיה להם יותר שליטה.[15] "חופשי על הבר" עלתה לראשונה ב-30 בספטמבר 1982.‏[15] למרות הרייטינג הנמוך של הסדרה בתחילתה, בסופו של דבר היא הפכה ללהיט, שנמשך 275 פרקים ו-11 עונות,[15] מתוכם ביים בורוז 237 פרקים.[9]

תוכניות טלוויזיה אחרות

בורוז ביים סדרות רבות, בהן (רשימה חלקית):

בורוז ביים את כל פרקי הסדרה "וויל וגרייס" שרצה במשך שמונה שנים.[16] בנוסף, נכון לשנת 2012, בורוז ביים יותר מ-50 פיילוטים לתוכניות טלוויזיה.[17]

בורוז ביים 1,000 פרקים של סדרות טלוויזיה; לנקודת ציון דרך זו הוא הגיע בנובמבר 2015, עם הסיטקום של רשת NBC - ‏Crowded‏.[18] על מנת לחגוג את הישגו של בורוז, רשת NBC הודיעה ​​כי תשדר תוכנית מחווה מיוחדת עבורו, בהשתתפות שחקנים שלקחו חלק בתוכניות הטלוויזיה הרבות שבורוז ביים.[19]

פרויקטים אחרים

בשנת 1998, ביים בורוז הפקה המבוססת בשיקגו של הקומדיה משנת 1939 "האיש שבא לסעוד" בכיכובו של ג'ון מהוני.[12]

לפני המצלמה

לבורוז היו הופעות קמאו במספר מסדרות הטלוויזיה שביים. הוא שימש כצללית של לקוח הדופק על הדלת של הבר "Cheers" בסצנת סיום הסדרה של "חופשי על הבר".[13] בעונה הראשונה של "חברים", בורוז הופיע בפרק "הפרק עם הישבן" כבמאי של סרט שבו דמותו של ג'ואי טריביאני מלוהקת לתפקיד כפיל הישבן של אל פאצ'ינו.[20] הוא מופיע גם כבמאי טלוויזיה בשם ג'ימי, בסדרה The Comeback של HBO.‏[21] בורוז שיחק את עצמו בסדרה. בפרק של "סקראבס", "My Life in Four Cameras", הופיעה דמות בשם צ'ארלס ג'יימס, כהומאז' ליוצרי "חופשי על הבר" - ג'יימס בורוס, גלן צ'ארלס ולס צ'ארלס.

פרסים והוקרה

במהלך הקריירה שלו, בורוז היה מועמד 15 פעמים לפרס גילדת במאי אמריקה, ולפרס אמי בכל שנה בין השנים 1980-2005, למעט 1997.‏[16] בורוז זכה ב-10 פרסי אמי וב-4 פרסי גילדת מבאי אמריקה. פרסי אמי וארבעה דירקטורים אגודה של פרסים אמריקה. ב-7 באוקטובר 2013, האקדמיה לטלוויזיה, אמנויות ומדעים חגגה את קריירת 40 השנה של בורוז באירוח פאנל לכבודו.[16]

ב-21 בפברואר 2016, שידרה רשת NBC מופע הוקרה מיוחד לבורוז, בהנחיית אנדי כהן, ובהשתתפות שחקנים רבים שהופיעו בסדרות קומיות שביים בורוז לאורך השנים, בהן חופשי על הבר, טקסי, חברים, פרייז'ר, המפץ הגדול, ויל וגרייס ומייק ומולי.

חיים אישיים

בורוז נשוי למעצבת השיער דבי איסטון; בני הזוג מתגוררים במנהטן.[22] בורוז היה נשוי בעבר ללינדה סולומון.[23][24] הוא אב לשלוש בנות ולבת-חורגת.[21]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Of course Matthew Perry can't go to the Friends reunion". RadioTimes. נבדק ב-2016-01-15.
  2. ^ Stated in interview on Inside the Actors Studio
  3. ^ Interfaith Family: "Somebody Put Baby in a Dance Competition" September 14, 2010
  4. ^ James Burrows Biography (1940-)
  5. ^ Rosemberg, Jasmin (19 במרץ 2015). "Stars Sing Broadway Tunes for Alzheimer's at Sardi's Benefit". Variety. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "James Burrows - Inaugural Lifetime Achievement Award in Television Direction". Directors Guild of America. 23 בדצמבר 2013. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Notable Alumni". Alumni & Friends of LaGuardia High School. נבדק ב-16 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ The Deadline Team (4 בדצמבר 2014). "James Burrows & Robert Butler To Receive DGA Lifetime Achievement Award For Television". Deadline. נבדק ב-17 ביולי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Rosenberg, Howard (Summer 2007). "The Jimmy Show". Directors Guild of America. נבדק ב-2 באוגוסט 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Du Brow, Rick (19 במרץ 1995). "He Pilots the Pilots : How to succeed in television without really trying? Call James Burrows. He's the sitcom director with the golden touch. (Say "Cheers.")". Los Angeles Times. נבדק ב-16 בינואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Lembeck, Michael. "Visual History with James Burrows". Directors Guild of America. נבדק ב-2 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 Weber, Bruce (28 באפריל 1998). "ARTS IN AMERICA; A Winding Path of Laughter From Stage to TV and Back". New York Times. נבדק ב-2 באוקטובר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 3 4 Bloom, Ken; Blastnik, Frank (2007). Sitcoms: the 101 Greatest TV Comedies of All Time. New York, NY: Black Dog & Leventhal Publishers, Inc. p. 63. ISBN 978-1-57912-752-7.
  14. ^ Littlefield, Warren (2012). Top of the Rock, Inside the Rise and Fall of Must See TV (1st ed.). New York, NY: Doubleday. pp. 21–22. ISBN 978-0-385-53374-4.
  15. ^ 1 2 3 4 Raftery, Brian (2012). "The Best TV Show That's Ever Been". GQ. נבדק ב-2 באוגוסט 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 Tepper, Allegra (8 באוקטובר 2013). "Director James Burrows Feted by TV Academy". Variety. נבדק ב-17 ביולי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Ulaby, Neda (4 בספטמבר 2012). "Making A Comedy Pilot? You Might Want To Call James Burrows". NPR. נבדק ב-17 ביולי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Andreeva, Nellie (17 בנובמבר 2015). "Veteran Sitcom Director James Burrows Hits 1,000 TV Episodes Mark". Deadline. נבדק ב-10 בינואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Eng, Joyce (13 בינואר 2016). "NBC Plans Friends Reunion and Hairspray Musical, Defends Donald Trump Appearances". TV Guide. נבדק ב-13 בינואר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Friends". Entertainment Weekly. נבדק ב-10 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 Martel, Ned (29 בספטמבר 2005). "Time to Pause the Laugh Track". New York Times. נבדק ב-17 ביולי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Doge, Annie (5 במרץ 2015). "James Burrows, Go-To '90s Sitcom Director, Buys Handsome Greenwich Village Apartment for $4.2M". 6sqft.com. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "James Burrows". Celebrity Images. נבדק ב-10 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Burrows, James 1940- (Jim Burrows, Jimmy Burrows)". Encyclopedia.com. נבדק ב-10 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)