נשים בממשלות ישראל

שגיאות פרמטריות בתבנית:לעדכן
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

מאז קום המדינה ועד היום, כיהנו נשים מעטות בלבד בממשלות ישראל, ואף פחות נשים זכו לכהן בתפקידים בכירים בממשלה. על אף מיעוט הנשים בתפקידים אלו, ישראל היא בין המדינות המעטות בהן כיהנה אישה כראש הממשלה, אך מלבד עובדה זו, ישראל מפגרת אחר רוב מדינות העולם המערבי, הן בייצוג נשים בבית המחוקקים, הכנסת, והן בממשלה.

בממוצע, החל משנות ה-90, מהוות הנשים כ-6% עד 18% בלבד מממשלות ישראל ומקום המדינה ועד היום כיהנו בסה"כ 17 נשים שונות בתפקיד שרה. לשם השוואה, במדינות סקנדינביה אחוז הנשים בממשלה הוא בין 40% ל-50%, במדינות צפון אמריקה למעלה מ-20% ובמערב אירופה קרוב ל-20%. הממוצע הישראלי דומה לממוצע במדינות דרום אמריקה וחלק ממדינות אפריקה.

תת הייצוג של נשים, הן בממשלות ישראל, בפוליטיקה המקומית ובתפקידים בכירים במשק בולט במיוחד לאור העובדה שפערי ההשכלה הפורמלית בין גברים ונשים בישראל החל משנות ה-80 וה-90 אינם ממשיים. אנשי מדעי החברה רואים בנרטיב הביטחוני וההפרדה בין הספרה הפרטית למול הספרה הציבורית כשתיים מהסיבות המרכזיות לפערי הייצוג בין גברים ונשים בכניסה לחיים הציבוריים בישראל, ולפיכך גם כזו המשפיעה על נשים בעמדות כוח כמו הממשלה. עם זאת, החל משנות ה-90 ניתן לראות ייצוג הולך וגובר של נשים בתפקידים אלו, אך עדיין במספרים נמוכים יחסית לייצוג הגברי.

מאז קום המדינה ועד היום כיהנו בסה"כ 17 נשים שונות כשרות ו-14 נשים כסגניות שר, כאשר מעולם לא כיהנו יותר מארבע נשים בו זמנית בממשלה, גם כאשר הממשלה מנתה יותר מ-20 שרים. המשרדים הנפוצים בהם נשים כיהנו היו המשרד לאיכות הסביבה, משרד התקשורת, משרד החוץ, משרד הבריאות, משרד המשפטים, משרד התרבות והספורט ומשרד העבודה. מעולם לא כיהנה אישה כשרה במשרד הביטחון או במשרד לביטחון פנים, כמו גם במשרד האוצר, התשתיות, התחבורה ובמשרדים נוספים. אף אישה לא כיהנה כסגנית ראש הממשלה מאז קום המדינה, אך אחת כיהנה כממלאת מקום ראש הממשלה. מעולם לא כיהנה שרה או סגנית שר מטעם מפלגה חרדית או ערבית. מבין הנשים שכיהנו כשרות, 7 נשים כיהנו כנציגות העבודה לדורותיה (מרצ, רצ, העצמאות, ישראל אחת והמערך) 6 נשים מהליכוד לדורותיה (ליכוד-גשר-צומת וישראל ביתנו), שלוש שרות מן המרכז הפוליטי (שינוי, קדימה ויש עתיד) ואחת ממפלגת דתית (הבית היהודי).

תפקידים בכירים - נשים בממשלות ישראל

גולדה מאיר הינה האישה היחידה אשר כיהנה מאז קום המדינה כראש ממשלת ישראל. היא נבחרה לתפקיד מעט לפני הבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, לאחר פטירתו של לוי אשכול, וסיימה את תפקידה בשנת 1974. מאיר, יחד עם ציפי לבני הן גם שתי הנשים היחידות שכיהנו כשרות חוץ בממשלות ישראל, כאשר מאיר החזיקה בתפקיד כ-10 שנים משנת 1956 ועד 1966. לבני היא גם האישה היחידה אשר כיהנה בתפקיד השני בחשיבותו בממשלת ישראל, ממלאת מקום ראש הממשלה.

עם סיומה של גולדה מאיר בתפקיד ראש ממשלת ישראל בשנת 1974, עברו 12 שנה עד שאישה מונתה לשרה עם משרד, כאשר שושנה ארבלי-אלמוזלינו מונתה לשרת הבריאות. ב-1992 מונתה שולמית אלוני לעמוד בראשות משרד אחר, משרד החינוך.

תפקידים בכירים נוספים בהם כיהנו נשים הם משרד החינוך אשר היה בראשות נשים כשבע שנים במצטבר, מתוכם חמש שנים על ידי לימור לבנת, והשאר על ידי שולמית אלוני ויולי תמיר. גם במשרד התקשורת החזיקו נשים כשבע שנים במצטבר, מתוכן שש שנים בין שנת 1993 ועד 1999 על ידי שולמית אלוני ולימור לבנת ושנה נוספת על ידי דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת.

משרד המשפטים אוייש גם כן על ידי אישה אחת בלבד- ציפי לבני בין השנים 2005 ו-2006 ושוב מ-2013.

תפקיד יושב ראש הכנסת אוייש גם הוא על ידי אישה אחת בלבד - דליה איציק (שאף כיהנה כנשיאה בפועל בעקבות תפקידה לאור התפטרותו של משה קצב)

סקירה היסטורית

עד שנות ה-70

גולדה מאיר בפגישה בבית הלבן, 1973

מהממשלה הראשונה ועד הממשלה ה-12, ולאורך כל אותה תקופה, כיהנה רק גולדה מאיר כשרה בממשלות ישראל. מאיר, אשר החלה כמזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות, התקדמה לתפקיד מנהלת המחלקה המדינית בסוכנות היהודית ובהמשך שימשה כצירה במוסקבה, חזרה ב-1949 למדינת ישראל הצעירה, לאחר שנבחרה מטעם מפא"י לכנסת וכיהנה בתפקיד שרת העבודה והביטוח העממי. מאיר המשיכה בתפקיד זה ב-7 ממשלות שונות ותחת כמה ראשי ממשלה ולבסוף התקדמה לתפקיד שרת החוץ בו כיהנה כ-10 שנים עד שנת 1966.

לאחר הפסקה של 3 שנים, בהן לא כיהנה מאיר כשרה, נבחרה כמועמדת פשרה בין מועמדים שונים, לעמוד בראש המערך השני וכראש הממשלה, ולאחר מכן נבחרה גם בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969 לאחר זכיית המפלגה במירב המנדטים בשנית כראש ממשלת ישראל. על אף היותה אישה, לא הייתה ידועה כפמיניסטית ולא מינתה אף אישה נוספת כשרה בממשלתה.

בזמן כהונתה של מאיר, כמות הנשים נעה בין 10 ל-14 בממוצע בכל כנסת, רובן ממפלגת פועלי ארץ ישראל ובהמשך ממפלגת העבודה הישראלית והמערך. דווקא בבחירות בהן נבחרה מאיר לראש הממשלה, הבחירות לכנסת השביעית, היה מספר הנשים בכנסת הנמוך ביותר עד אותו הזמן, 8 נשים בלבד.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
הכנסת הראשונה
הממשלה ה-1	גולדה מאיר	שרת העבודה והביטוח העממי	מ-10/03/1949 עד 01/11/1950
הממשלה ה-2	גולדה מאיר	שרת העבודה והביטוח העממי	מ-01/11/1950 עד 08/10/1951
כנסת שנייה
הממשלה ה-3	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-08/10/1951 עד 24/12/1952
הממשלה ה-4	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-24/12/1952 עד 26/01/1954
הממשלה ה-5	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-26/01/1954 עד 29/06/1955
הממשלה ה-6	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-29/06/1955 עד 03/11/1955
כנסת שלישית
הממשלה ה-7	גולדה מאיר	שרת העבודה	מ-03/11/1955 עד 19/06/1956
	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-19/06/1956 עד 07/01/1958
הממשלה ה-8	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-07/01/1958 עד 17/12/1959
כנסת רביעית
הממשלה ה-9	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-17/12/1959 עד 02/11/1961
כנסת חמישית
הממשלה ה-10	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-02/11/1961 עד 26/06/1963
הממשלה ה-11	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-26/06/1963 עד 22/12/1964
הממשלה ה-12	גולדה מאיר	שרת החוץ	מ-22/12/1964 עד 12/01/1966
כנסת שישית
הממשלה ה-13
הממשלה ה-14	גולדה מאיר	ראשת ממשלה	מ-17/03/1969 עד 15/12/1969

שנות ה-70

שולמית אלוני, מונתה לשרה ללא תיק בממשלתו של יצחק רבין. לימים תכהן כשרת החינוך.

לאחר ניצחון המערך בבחירות לכנסת השמינית אשר השאיר את מאיר בתפקיד ראש הממשלה, התפטרה מאיר בעקבות פעילות תנועות המחאה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ויצחק רבין נבחר להחליפה. רבין מינה ביוני 1974 את שולמית אלוני לשרה בלי תיק. אלוני הספיקה לכהן 5 חודשים בלבד עד התפטרותה בעקבות מינוי יצחק רפאל מהמפד"ל לשר.

ככלל, שנות ה-70 לא היו טובות לייצוג הנשי בממשלות ישראל, כאשר במשך כמעט 9 שנים, משנת 1974 ועד שנת 1983 עם החלפתו של מנחם בגין, לא הייתה אף אישה בתפקיד שרה בממשלות ישראל, כאשר בשנתיים האחרונות של אותה התקופה (החל מאוגוסט 1981) כיהנה אישה כסגנית שר. תקופה זו, אשר חלקה הראשון הייתה רוב כהונת יצחק רבין כראש ממשלה ורובה הייתה כאשר מנחם בגין לא מינה בכל משך כהונתו, עד חודש בלבד לפני הודעת עזיבתו מן התפקיד, ולו אישה אחת כשרה במשך 6 שנות כהונתו, הייתה התקופה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל ללא ייצוג נשי בממשלה.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת שביעית
הממשלה ה-15	גולדה מאיר	ראשת ממשלה	מ-15/12/1969 עד 10/03/1974
כנסת שמינית
הממשלה ה-16	גולדה מאיר	ראשת ממשלה	מ-10/03/1974 עד 03/06/1974
הממשלה ה-17	שולמית אלוני	שרה בלי תיק	מ-03/06/1974 עד 06/11/1974
כנסת תשיעית
הממשלה ה-18

שנות ה-80

קובץ:Doron sarah.jpg

שרה דורון, האישה הראשונה ממפלגת הליכוד שכיהנה בתפקיד שרה.

בדומה לשנות ה-70, גם בשנות ה-80 הייצוג הנשי בממשלה היה קטן, כאשר רק שתי נשים כיהנו כשרות ובסך הכול לתקופה מצטברת של 3.5 שנים בלבד.

בשנת 1981 מונתה לראשונה אישה בישראל כסגנית שר, כאשר שר החינוך התרבות והספורט, זבולון המר, מינה את מרים גלזר-תעסה לסגניתו. בכך נשבר רצף של 7 שנים ללא אישה בתפקיד ממשלתי. שנתיים לאחר מכן, כתשע שנים לאחר שהשרה שולמית אלוני פרשה מן הממשלה וללא אף שרה בכל אותה תקופה, כחודשיים לפני הודעת מנחם בגין על עזיבתו ומספר חודשים לפני מינויו של יצחק שמיר לראש הממשלה, מונתה שרה דורון מן הליכוד לשרה בלי תיק. דורון החזיקה בתפקיד כשנה וחצי עד לבחירות לכנסת האחת עשרה, אז נבחר שמעון פרס לראש הממשלה בהסכם הרוטציה עם שמיר.

תקופת פרס בין השנים 1984 עד 1986 עברה כלל ללא מינוי שרות. עם זאת שושנה ארבלי-אלמוזלינו ממפלגת העבודה מונתה לסגנית שר הבריאות, ומיד עם כניסתו של שמיר לתפקיד ראש הממשלה, על פי הסכם הרוטציה, מונתה לשרת הבריאות, ולאישה הראשונה מלבד גולדה מאיר שמונתה לשרה עם משרד. היא כיהנה בתפקיד כשנתיים ולא מונתה לשרה בקדנציה השלישית של שמיר כמו גם אף אישה אחרת. באותה תקופה החלה לכהן גאולה כהן ממפלגת התחייה, כסגנית שר, אך פרשה מן התפקיד שנה אחת בלבד לאחר מינויה.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת עשירית
הממשלה ה-19	שרה דורון	שרה בלי תיק	מ-05/07/1983 עד 10/10/1983
הממשלה ה-20	שרה דורון	שרה בלי תיק	מ-10/10/1983 עד 13/09/1984
כנסת אחת-עשרה
הממשלה ה-21
הממשלה ה-22	שושנה ארבלי-אלמוזלינו	שרת הבריאות	מ-20/10/1986 עד 22/12/1988

שנות ה-90

אורה נמיר, השרה לאיכות הסביבה ושרת העבודה והרווחה.

החל משנות ה-90 עם היבחרו של יצחק רבין בפעם השנייה, ועליית מעמד האישה בחברה הישראלית, שופר מעמדן של הנשים בממשלות ישראל, באופן יחסי, גם אם עדיין באופן מועט, ולראשונה מקום המדינה כיהנו שתי נשים בו זמנית בממשלה וכשרות למשרדים ולא כשרות ללא תיק.

אורה נמיר ממפלגת העבודה, אשר מונתה לתפקיד שרה בפעם הראשונה קיבלה את המשרד לאיכות הסביבה ושולמית אלוני, יו"ר מרצ באותה תקופה, מונתה לשרת החינוך והתרבות. במהלך כהונת הממשלה ה-25, בכנסת השלוש עשרה החליפו השתיים תיקים, כאשר ראשונה עברה נמיר, ממשרד איכות הסביבה, שנחשב באותו הזמן לשולי, למשרד העבודה והרווחה שם כיהנה גם לאורך כל הממשלה ה-26 במשך 3.5 שנים. אלוני נאלצה לעבור בשנת 1993 למשרד התקשורת ולמשרד המדע והטכנולוגיה (בהמשך שינה את שמו למשרד המדע והאמנויות) עקב עימותים עם הדתיים ושם כיהנה במשך 3.5 שנים גם כן.

נוסף על שתי השרות, כיהנה בכנסת ה-13 גם מאשה לובלסקי כסגנית שר התעשייה והמסחר.

כאשר נבחר בנימין נתניהו מן הליכוד, בשנת 1996 לראשות הממשלה מינה שרה אחת בממשלתו, לימור לבנת, כשרת התקשורת, אשר לימים נהייתה אחת הנשים המשפיעות ביותר בפוליטיקה הישראלית לקראת סוף העשור ותחילת שנות ה-2000. לבנת החזיקה בתפקידה כשלוש שנים עד נפילת הממשלה בשנת 1999.

בשנת 1999 נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה וחזר למנות שתי נשים לתפקידי שרות. ברק מינה את דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת, למשרד לאיכות הסביבה ואת יולי תמיר לשרה לקליטת עלייה, שני תיקים אשר לרוב אינם נחשבים לתיקים בכירים. קודם למינויה של תמיר, שלא הייתה חברת כנסת, קראו קולות במפלגת העבודה למנות לשרה את חברת הכנסת יעל דיין שהייתה ותיקה ומוערכת והאישה השנייה ברשימת המפלגה לכנסת. דיין גם הייתה מראשוני התומכים של ברק בתוך הסיעה. ברק החליט בכל זאת לא למנות אותה לממשלתו ובנאום מפורסם תקפה אותו בכנסת.

נוסף על איציק ותמיר כיהנה מרינה סולודקין במשך כשנה כסגנית השרה לקליטת עלייה. לראשונה מאז קום המדינה, נוצר בכך מצב בו גם תפקיד השר וגם סגנו מאוישים על ידי נשים.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת שתים-עשרה
הממשלה ה-23
הממשלה ה-24
כנסת שלוש-עשרה
הממשלה ה-25	אורה נמיר	שרה לאיכות הסביבה	מ-13/07/1992 עד 31/12/1992
	שולמית אלוני	שרת החינוך והתרבות	מ-13/07/1992 עד 11/05/1993
	אורה נמיר	שרת העבודה והרווחה	מ-31/12/1992 עד 22/11/1995
	שולמית אלוני	שרת המדע והטכנולוגיה	מ-07/06/1993 עד 01/08/1993
	שולמית אלוני	שרת התקשורת	מ-07/06/1993 עד 22/11/1995
	שולמית אלוני	שרת המדע והאומנויות	מ-01/08/1993 עד 22/11/1995
	שולמית אלוני	שרה בלי תיק	מ-11/05/1993 עד 07/06/1993
הממשלה ה-26	אורה נמיר	שרת העבודה והרווחה	מ-22/11/1995 עד 21/05/1996
	שולמית אלוני	שרת התקשורת	מ-22/11/1995 עד 18/06/1996
	שולמית אלוני	שרת המדע והאומנויות	מ-22/11/1995 עד 18/06/1996
כנסת ארבע-עשרה
הממשלה ה-27	לימור לבנת	שרת התקשורת	מ-18/06/1996 עד 06/07/1999
כנסת חמש-עשרה
הממשלה ה-28	דליה איציק	שרה לאיכות הסביבה	מ-06/07/1999 עד 07/03/2001
	יולי תמיר	שרה לקליטת עלייה	מ-05/08/1999 עד 07/03/2001

שנות ה-2000

לימור לבנת, שרת החינוך והתקשורת.

שנות ה-2000 החלו בקפיצה נוספת בקידום ייצוג הנשים, עם התפרקות הממשלה ה-28, בשנת 2001 ולאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שבהן נבחר אריאל שרון. שרון הקים ממשלת אחדות לאומית עם מפלגת העבודה.

עקב ריבוי חברי הממשלה והתקדמות נשים לעמדות מפתח במפלגות השונות, נבחרו לראשונה 3 נשים לתפקידי שרות, מספר שיא עד אותו הזמן. עם זאת, במונחים כלל עולמיים ייצוג הנשים בממשלות ישראל עדיין מועט.
ציפי לבני מונתה לשרה לשיתוף פעולה אזורי, דליה איציק עברה משרת איכות הסביבה לתפקיד שרת התעשייה והמסחר ולימור לבנת, לאחר הפסקה של שנה וחצי מונתה לשרת החינוך תפקיד שבו החזיקה 5 שנים, זמן נדיר במונחים של הפוליטיקה הישראלית ואחד התפקידים החשובים ביותר בממשלה.

ממשלת שרון הראשונה התאפיינה בריבוי נשים, בכך שנוסף על שלוש השרות, כיהנו בממשלה זו גם שלוש סגניות שר - דליה רבין פילוסוף כסגנית שר הביטחון, נעמי בלומנטל כסגנית שר התשתיות הלאומיות, ולתקופה קצרה גם סופה לנדבר כסגנית שר התחבורה.

בבחירות לכנסת השש עשרה נשאר אריאל שרון בתפקידו כראש הממשלה ושמר על 3 שרות בממשלתו החדשה, הממשלה ה-30. מלבד לבנת, גם לבני נשארה כשרה, אך הפעם לתפקיד מעט בכיר יותר כשרה לקליטת עלייה ויהודית נאות ממפלגת שינוי מונתה לשרה לאיכות הסביבה על פי בקשתה.

כשנה וחצי לאחר מינוי נאות לשרה, נאלצה לפרוש עקב מחלת הסרטן בה חלתה, מחלה ממנה נפטרה כחודשיים לאחר מכן, לקראת סוף שנת 2004. בתחילת 2005 מונתה דליה איציק לשרת התקשורת. בממשלת שרון השנייה כיהנו בשלב מסוים ארבע נשים בתפקידי סגניות שר במשרדי הממשלה השונים, חלקן מונו עקב תמיכתן בשרון בתוכנית ההתנתקות. ח"כ גילה גמליאל מונתה לסגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר, ובכך עשתה היסטוריה והייתה לסגנית השר הצעירה ביותר בתולדות המדינה; ח"כ רוחמה אברהם מונתה לסגנית שר הפנים; ח"כ מרינה סולודקין שבה לתפקיד סגנית שרת הקליטה וח"כ אורית נוקד מונתה לסגנית במשרד המשנה לראש הממשלה.

ציפי לבני, אשר המשיכה להחזיק בתפקיד שרת המשרד לקליטת עלייה עד סוף הקדנציה של אריאל שרון עשתה את ההתקדמות הגדולה ביותר, ממשרד הנחשב לקטן, דרך משרד הבינוי והשיכון ומשרד החקלאות שבהם החזיקה מספר חודשים ועד משרד המשפטים אשר קיבלה בינואר 2005 ונחשב לאחד מהמשרדים החשובים ביותר בממשלה. לבני החזיקה במשרד המשפטים ונחשבה בעת כהונתה לאחת הנשים הפופולריות בממשלה מכלל השרים, כאשר הצליחה להגיע לתודעת הציבור הרחב בזמן קצר.

לקראת סוף 2005, ולאחר הקמת מפלגת קדימה ופרישת רוב סיעות הקואליציה, עזבו לימור לבנת ודליה איציק את תפקידן וציפי לבני, אשר עברה לקדימה מונתה לאישה הראשונה, לראשונה מזה למעלה מ-30 שנה, לתפקיד שנחשב לאחד משני התפקידים היוקרתיים ביותר בממשלה, שרת החוץ.

קובץ:Naot.jpg

יהודית נאות, השרה לאיכות הסביבה והאישה הראשונה שכיהנה בתפקיד שרה ממפלגות המרכז.

בזמן ממשלת המעבר, כיהנה רק לבני כשרה והייתה שרת הקליטה, המשפטים והחוץ. סגניות השר היחידות היו: רוחמה אברהם ומרינה סולודקין שהמשיכו במשרדיהן. במקרה של אברהם מאחר שלא מונה מעליה שר פנים, שימשה כשרת הפנים בפועל וניהלה את משרד הפנים עד תום מערכת הבחירות.

לאחר שתי קדנציות בהן שלוש נשים כיהנו כשרות, בממשלה ה-31, כיהנו בהתחלה רק שתי שרות, כאשר דליה איציק אשר יועדה להיות השרה השלישית, מונתה לבסוף להיות האישה הראשונה בתולדות ישראל בתפקיד יושב ראש הכנסת.

ציפי לבני שבעקבות הצלחת מפלגתה החדשה, שבה ומוקמה במקום השלישי, ומינוי אהוד אולמרט לראש הממשלה לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה, מונתה לאישה הראשונה בתולדות המדינה, לתפקיד הבכיר אחרי ראש הממשלה כממלאת מקום ראש הממשלה. בנוסף המשיכה לכהן כשרת החוץ בממשלה. בנוסף ללבני מונתה חברת הכנסת יולי תמיר לתפקיד שרת החינוך כנציגת סיעת העבודה-מימד. אף אישה לא מונתה לתפקיד סגנית שר, מאחר שהוחלט כי בממשלה החדשה לא ימונו סגני שרים. ב-4 ביולי 2007 מונתה חברת הכנסת רוחמה אברהם לתפקיד השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת, וכך עלה מספר השרות לשלוש.

לכנסת השמונה עשרה נבחר מספר שיא של 21 נשים, אך בממשלה ה-32 שהרכיב בנימין נתניהו כיהנו רק שתי נשים מתוך שלושים שרים, בתפקידים זוטרים יחסית: שרת הקליטה סופה לנדבר והשרה לימור לבנת, המכהנת כשרת התרבות והספורט. לאחר כשנתיים מונה שרה שלישית, אורית נוקד, במשרד החקלאות. שתי נשים כיהנו כסגניות שר: לאה נס במשרד לענייני גמלאים וגילה גמליאל במשרד ראש הממשלה. נוקד כיהנה עד למינויה כסגנית שר במשרד התמ"ת.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
הממשלה ה-29	ציפי לבני	שרה לשיתוף פעולה אזורי	מ-07/03/2001 עד 29/08/2001
	דליה איציק	שרת התעשייה והמסחר	מ-07/03/2001 עד 02/11/2002
	לימור לבנת	שרת החינוך	מ-07/03/2001 עד 28/02/2003
	ציפי לבני	שרת החקלאות ופיתוח הכפר	מ-17/12/2002 עד 28/02/2003
	ציפי לבני	שרה בלי תיק	מ-29/08/2001 עד 17/12/2002
כנסת שש-עשרה
הממשלה ה-30	יהודית נאות	שרה לאיכות הסביבה	מ-28/02/2003 עד 17/10/2004
	לימור לבנת	שרת החינוך, התרבות והספורט	מ-28/02/2003 עד 14/01/2006
	ציפי לבני	שרה לקליטת עלייה	מ-28/02/2003 עד 04/05/2006
	ציפי לבני	שרת הבינוי והשיכון	מ-31/08/2004 עד 10/01/2005
	דליה איציק	שרת התקשורת	מ-10/01/2005 עד 23/11/2005
	ציפי לבני	שרת המשפטים	מ-10/01/2005 עד 04/05/2006
	ציפי לבני	שרת החוץ	מ-18/01/2006 עד 04/05/2006
	ציפי לבני	מ”מ שר הבינוי והשיכון	מ-04/07/2004 עד 31/08/2004
	ציפי לבני	מ”מ שר המשפטים	מ-05/12/2004 עד 10/01/2005
כנסת שבע עשרה
הממשלה ה-31	ציפי לבני	ממלאת מקום ראש הממשלה	מ-04/05/2006 עד 31/03/2009
	ציפי לבני	שרת החוץ	מ-04/05/2006 עד 31/03/2009
	יולי תמיר	שרת החינוך	מ-04/05/2006 עד 31/03/2009
	רוחמה אברהם	השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת	מ-04/07/2007 עד 14/07/2008
	ציפי לבני	שרת המשפטים	מ-30/11/2006 עד 07/02/2007
	רוחמה אברהם	שרת התיירות	מ-14/07/2008 עד 31/03/2009
כנסת שמונה עשרה
הממשלה ה-32	לימור לבנת	שרת התרבות והספורט	מ-31/3/2009 עד 14/05/2015
	סופה לנדבר	שרת הקליטה	מ-31/3/2009 עד 10/05/2015
	אורית נוקד	שרת החקלאות	מ-19/1/2011 עד 18/3/2013

שנות ה-2010

ציפי לבני, שרת המשפטים וחברת הקבינט המדיני-ביטחוני.

לכנסת התשע עשרה נבחר מספר שיא של 27 נשים, כולל שלוש נשים שעומדות בראש שלוש סיעות; שלי יחימוביץ (העבודה), זהבה גלאון (מרצ) וציפי לבני (התנועה). אך בממשלה ה-33 שהרכיב בנימין נתניהו כיהנו ארבע נשים מתוך עשרים ואחת, יותר מכל הממשלות הקודמות: שרת הקליטה סופה לנדבר, שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שרת המשפטים ציפי לבני ושרת הבריאות יעל גרמן כ-18 אחוזים מכלל השרים. לבנת ולנדבר המשיכו מהקדנציה הקודמת. לבני כבר כיהנה בעבר במשרד המשפטים. גרמן הייתה השרה החדשה היחידה בממשלה, והיא האישה הראשונה שמונתה לתפקיד שרה ממפלגת יש עתיד. כל אותם משרדים המאוישים על ידי השרות בממשלה הנוכחית כבר אוישו בעבר על ידי נשים. ציפי חוטובלי מסיעת הליכוד ביתנו כיהנה כסגנית שר התחבורה ואילו פאינה קירשנבאום גם מסיעת הליכוד ביתנו כיהנה כסגנית שר הפנים. לבני הייתה גם האישה היחידה שכיהנה בקבינט המדיני-ביטחוני זאת לאחר שלא כיהנו נשים בקבינט (חוץ ממשקיפות) מאז משנת 2009. בנוסף היא כיהנה כאישה יחידה בפורום החמישה הכלל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, שר הכלכלה והמסחר נפתלי בנט ושר הביטחון משה יעלון.

ב-4 בדצמבר 2014, לבני פוטרה מהממשלה וגרמן התפטרה גם כן עקב יציאת המפלגות "התנועה" ו"יש עתיד" מהקואליציה בשל הקדמת הבחירות. ב-10 במאי 2015 התפטרה לנדבר מהממשלה עקב פרישת מפלגת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, כך שלמשך ארבעה ימים נותרה לבנת כשרה היחידה בממשלה. ב-31 במאי באותה שנה התפטרה קירשנבאום עקב חשדות בפלילים.

ב-14 במאי הורכבה ממשלה חדשה על ידי נתניהו, והיא כללה שלוש שרות חדשות; איילת שקד כשרת המשפטים ממפלגת "הבית היהודי", מירי רגב כשרת התרבות והספורט ממפלגת "הליכוד" וגילה גמליאל כשרה הממונה על המשרד לאזרחים ותיקים, שוויון מגדרי, שוויון המיעוטים וקידום הצעירים ממפלגת "הליכוד". שקד היא האישה הראשונה שמכהנת כשרה וכחברת קבינט מטעם מפלגה דתית, כמו כן היא האישה היחידה שמכהנת בקבינט המדיני-ביטחוני בממשלה הנוכחית. גמליאל היא האישה הראשונה שמכהנת במשרד לאזרחים ותיקים מאז הקמתו ב-2006. ציפי חוטובלי מונתה לסגנית שר החוץ ללא שר מעליה, והיא סגנית השר היחידה בממשלה, וכמו כן היא האישה הדתייה היחידה בממשלה. בסך הכל ישנן שלוש שרות מתוך עשרים שרים בממשלה ה-34 המהוות כ-15 אחוז מכלל השרים בממשלה.

ממשלה	שם	תפקיד	תאריך
כנסת תשע עשרה
הממשלה ה-33	ציפי לבני	שרת המשפטים	מ-18/03/2013 עד 04/12/2014
	לימור לבנת	שרת התרבות והספורט	מ-18/03/2013 עד 14/05/2015
	יעל גרמן	שרת הבריאות	מ-18/03/2013 עד 04/12/2014
	סופה לנדבר	שרת הקליטה	מ-18/03/2013 עד 10/05/2015
כנסת עשריים
הממשלה ה-34	איילת שקד	שרת המשפטים	מ-14/05/2015
	מירי רגב	שרת התרבות והספורט	מ-14/05/2015
	גילה גמליאל	השרה הממונה על המשרד לאזרחים ותיקים, שוויון מגדרי, שוויון המיעוטים וקידום הצעירים	מ-14/05/2015

ראו גם

• נשים בפוליטיקה הישראלית
• נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל
• ממשלת ישראל
• פמיניזם

קישורים חיצוניים

• עופר קניג, נשים בתפקידי מפתח פוליטיים: ישראל במבט השוואתי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• הגיעה העת ליותר נשים בממשלה מאמר דעה מאת ד"ר עופר קניג, המכון הישראלי לדמוקרטיה