חנניה בן אחי רבי יהושע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח גרוע ושימוש במשלב לשוני נמוך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח גרוע ושימוש במשלב לשוני נמוך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חנניה בן אחי רבי יהושוע
לידה המאה ה־2
ארץ ישראל, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־2
בבל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות בבל, האימפריה הפרתית
תקופת הפעילות ? – המאה ה־2 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי יהושע
בני דורו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון
אב רבי יהודה בן חנניה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנניה (או חנניא) בן אחי רבי יהושע היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה, שנולד בארץ ישראל ולאחר זמן עבר לבבל. שלא כרבים מהתנאים, הוא אינו מזוהה בשמו של אביו, אלא בשמו של דודו, רבי יהושע בן חנניה. לעיתים מופיע שמו בברייתות כ"חנניה" סתם[1], ובמשנה אינו מופיע כלל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בארץ ישראל למשפחת לויים מיוחסת. דב בר רטנר שיער שאביו הוא התנא רבי יהודה בן חנניה שמוזכר בספרי פרשת האזינו[2].

למד תורה מדודו, רבי יהושע, והיה עד לפעולתיו בסנהדרין שביבנה. באחת הפעמים, הורה חנניה שלא כדברי הנשיא רבן גמליאל דיבנה. רבן גמליאל התלונן על כך בפני רבי יהושע אך הוא גיבה את אחיינו ואמר לנשיא שחנניה הורה את מה שהורה על פי דברים ששמע ממנו[3].

עוד בחיי דודו נסע לזמן קצר לבבל ולמד הלכה בהלכות סוכה מאחד מזקני חכמי בבל וחזר לארץ ודודו הסכים עם דברי הזקן הבבלי[4].

בקשר להשתקעותו הסופית בבבל מספרים חז"ל שרבי חנניה הלך לכפר נחום והמינים שם גרמו לו לרכב על חמור בשבת ורבי יהושע דודו ריפא אותו ואמר לו ללכת לבבל ושם הוא חי עד פטירתו[5]. ר' אהרן היימן מסביר שבהתחלה המינים השפיעו על רבי חנניה להאמין במשיחיותו של ישו (שנמשל לרכיבה על חמור בשבת בגלל המשיח שרוכב על חמור והגאולה נתפסת כמצב של מנוחה כמו שבת) ורבי יהושע שכנע אותו בטעותם אבל הוא חשש שהמינים ינסו לחזור להשפיע עליו ולכן עקר לבבל ששם לא היו מינים. לאחר מאורע זה לא חזר חנניה לארץ אלא השתקיע בבבל והקים שם ישיבה[6]. ישיבתו התפרסמה עד שאף על פי שהייתה מחוץ לישראל היא נמנתה בשורה אחת עם בתי מדרשם של גדולי התנאים[7].

רבי אהרן היימן משער שהסיבה לכך שדבריו לא מופיעים במשנה היא שכאשר היה חי בארץ לא היה מזקני החכמים ובזקנותו לא התפרסמו דבריו אצל חכמי ארץ ישראל מפני שישב בבבל[6].

ניסיונו לעבר שנים בבבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא, ומותם של רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא, נותר חנניה גדול החכמים בארץ ישראל ובבל כאחד והוא החל לקדש חודשים ולעבר שנים מכיוון שבארץ לא היה ניתן לקדש חודשים ולעבר שנים בגלל הגזרות בארץ[8].

כשהתלמידים שבארץ ישראל גדלו מספיק וחומרת הגזרות פחתה התכנסו בבקעת בית רימון התלמידים שהפכו לחכמי הדור (רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, רבי נחמיה ורבי יוחנן הסנדלר) ועיברו את השנה[9].

כדי שמעשיהם יתקבלו גם בבבל הם החליטו לשלוח את רבי יוסי בן כיפר ואת נכדו של רבי זכריה בן קבוטל שיאמרו לחנניה להפסיק לעבר שנים. השליחים שאלו אותו למה הוא מעבר שנים מחוץ לישראל, והוא ענה להם שגם רבי עקיבא עיבר שנים מחוץ לישראל והם ענו לו שרבי עקיבא עיבר שנים מפני שלא היו בארץ חכמים והוא ענה להם שגם הוא מעבר שנים מפני שאין בארץ חכמים כמותו והם ענו לו "גדיים שהנחת נעשו תיישים" (כלומר התלמידים הפכו לחכמי הדור) והם שלחו אותנו לומר לך להפסיק לעבר שנים ואמרו שהם מנדים אותך אם לא תשמע להם. בנוסף השליחים אמרו לאנשי בבל בשם חכמי ארץ ישראל שאם הם לא שומעים יעלו להר ויבנו מזבח ויאמרו שאין להם חלק באלוקי ישראל (כלומר שעיבור השנה בנפרד מארץ ישראל, נחשב כעבודת עבודה זרה) ובתגובה כל העם בכו ואמרו "חס ושלום! יש לנו חלק באלהי ישראל"[10].

כדי לחזק את דברי השליחים מארץ ישראל שלחו החכמים אגרות לתנאים הבבליים רבי נתן ורבי יצחק ובקשו מהם לעזור לשליחים. ואכן קם רבי יצחק ואמר "כתוב בתורה אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע" וכל העם אמרו לו הרי כתוב "אלה מועדי ה'" וענה להם שנכון שאין כזה פסוק אבל לפי מעשיהם אמור להיות כתוב כך. ורבי נתן המשיך ואמר "כתוב בתורה מנהר פקוד תצא תורה" וכל העם אמרו לו הרי כתוב "מציון תצא תורה" וענה להם שנכון שאין כזה פסוק אבל לפי מעשיהם אמור להיות כתוב כך.

כשראה חנניה שהעם השתכנע מהשליחים ומר' יצחק ורבי נתן הלך לרבי יהודה בן בתירא השני שהתגורר בעיר נציבין וטען לו שהוא לא יודע האם חכמי ארץ ישראל בקיאים בדיני העיבור כמוהו ולכן הוא חושש לוותר על סמכות עיבור השנים, ורבי יהודה בן בתירא ענה לו שהוא יודע שהם בקיאים בעיבור. כששמע חנניה את דבריו, השתכנע והחל לרכוב על סוס בין הקהילות השונות כדי לשכנעם להקשיב לעיבור השנה של חכמי ארץ ישראל[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י. אנגל, ר' חנניה בן אחי ר' יהושע בן חנניה, ספר היובל לרבי יהודה ליב הכהן פישמן, ע' מג-מה, ירושלים תרפ"ו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]