זיהוי גופות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זיהוי חללים)

זיהוי גופות הוא תת-תחום של מקצוע הזיהוי הפלילי העושה שימוש במגוון שיטות מדעיות ולא מדעיות לזיהוי גופה.

זיהוי גופות פורמלי נעשה בדרך כלל על ידי בקשה מבן משפחה או חבר של הקורבן לזהות חזותית את הגופה. אם גופה לא מפורקת או פגומה בצורה קשה, אדם אחד או יותר שהכיר היטב את הנפטר יכול לאשר חזותית את זהותו.[1] במקרים רבים משווים החוקרים בין מאפייני הגופה למסמכים תומכים כגון רישיון נהיגה, דרכון או תעודה מזהה עם תמונה.[2]

שיטות מדעיות משמשות במקרים בהם זיהוי רגיל אינו אפשרי. טכניקות זיהוי מדעיות אלו, כולל אנתרופומטריה, ניתוח עור, רישומים של מבנה השיניים והגנטיקה, מסתמכות על ייחודיותו של כל גוף.[3] גורמים כמו גודל גוף, משקל, טביעות אצבע וסוג דם פועלים כולם כאינדיקטורים לזיהוי. מומחי זיהוי פלילי מנתחים את המאפיינים הללו בתהליך הזיהוי של הגופה.

תהליך זה כולל בדרך כלל השוואה בין מידע לפני המוות, מאנשים חיים, או קרובי משפחה או מידע מאדם נעדר עם מידע שלאחר המוות שהושג מהפרט הלא מזוהה המת.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטות זיהוי מדעיות מסורתיות פותחו בסוף המאה ה-18 וה-19 אשר אפשרו לחוקרים משפטיים לזהות גופה ללא זיהוי פורמלי. שיטות אלו כללו ניתוח שיניים, אנתרופומטריה וטביעות אצבע. רפואת שיניים משפטית שימשה לראשונה בשנת 1776 את פול רוויר, שזיהה את החייל שנהרג ג'וזף וורן על פי שיניו.[5] האנתרופומטריה הוצגה לראשונה בשנת 1879 על ידי אלפונס ברטיון, שפיתח את מערכת ברטיון המבוססת על מדידות פיזיקליות.[6]

טכניקות זיהוי מדעיות מודרניות החלו להתפתח החל מסוף המאה ה-20 בעקבות התקדמות הטכנולוגיה והמחקר בתחומים אחרים. שיטות אלו כללו ניתוח של הדפסים שונים של העור ופרופיל DNA. מדעני זיהוי פלילי הבינו שיש יותר בעור מסתם טביעות אצבע, ושהשימוש בטביעות כף היד והאוזניים יכול אף הוא לסייע בתהליך הזיהוי.[7] אלק ג'פריס היה החוקר המשפטי הראשון שהשתמש בניתוח DNA למטרת זיהוי גופה בשנת 1984.[8] מאז, בדיקת DNA הפכה פופולרית בתחום הזיהוי הפלילי.[8]

שימוש צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים, אנשים שמתו בזמן שירות בצבא נותרו בלתי מזוהים ובמקרים רבים אף נקברו כאלמונים. דבר זה נובע מצורות המוות ומקומות המוות הלא שגרתיים בסביבה הצבאית.[9] גופות של חיילים לא מזוהים מוחזרים לארצם שם נעשות בדיקות מחודשות לזיהויים.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצה"ל, זיהוי חללים הוא באחריות הרבנות הצבאית. פקודות מטכ"ל קובעות כי במקרים בהם לא ניתן לבצע זיהוי על פי היכרות אישית, תפנה הרבנות לקבלת חוות דעת מומחים כגון מומחי מז"פ או למפקדת קצין הרפואה הראשי, שבאחריותה פעולות הזיהוי הרפואי.[10]

במלחמת חרבות ברזל, היה עומס רב על המרכז לזיהוי גופות במחנה שורה שליד רמלה, המשמש לרוב לזיהוי גופות חיילים, ואליו הועברו גם גופות אזרחים שזיהוין באחריות משטרת ישראל. בשל העומס, נוצרו עיכובים בזיהוי חללים, קביעת מותם והודעה למשפחות.[11]

שיטות מחקר מסורתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופורציות גוף האדם

אנתרופומטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתרופומטריה כוללת בחינה של גודל, משקל וממדים של גוף. ניתוח של ההיבטים הפיזיים יכול להקל על זיהוי אפשרי לפני כל הליכים מדעיים נוספים שיתרחשו. זה יכול להפחית הוצאות מיותרות שיושקעו בטכנולוגיה מדעית. אם התוצאות מבדיקות אנתרופומטריות אינן מספיקות, השיטות המדעיות הללו מופעלות על מנת להגביר את דיוק תהליך הזיהוי.[12]

עור[עריכת קוד מקור | עריכה]

העור מספק לחוקרים משפטיים דרכים לזהות גופה.

זיהוי טביעת אצבע

הדפסי עור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעור מגוון הדפסים ייחודיים לכל אדם. טביעות אצבע הן הצורה הנפוצה והמוכרת ביותר בתהליך זיהוי הגוף.[13] הניתוח של טביעות כף היד דומה לזה של טביעות אצבע. עם זאת, הם גם מספקים מידע על היד הדומיננטית והגיל של הפרט, ששניהם אינדיקטורים מרכזיים לזהות. היד בעלת ההדפסים הפגועים יותר מוצעת להיות היד הדומיננטית של אדם בגלל השימוש התכוף יותר בה. גודל היד של אדם יכול להצביע על טווח הגילאים האפשרי של אדם. ניתן להעריך טביעות אוזניים גם בתהליך זיהוי הגוף. הדפסת אוזניים היא השיטה הפחות נפוצה לניתוח הדפסה בשל אופייה הגמיש של האוזן. הדיוק של הדפסי עור יכול להיות מושפע ממגוון גורמים חיצוניים, כגון טמפרטורה, לחות, זמן ו"נשירה טבעית של העור".[14] רכיבים אלו נחשבים כאשר משתמשים בהדפסי עור כצורה של זיהוי. אם יש ספק, יתקיים מחקר מדעי נוסף.[15]

פגמים בעור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעור יכולים להיות פגמים שעוזרים לזהות גוף, כולל צלקות, כתמי לידה, קעקועים, שומות ואקנה. טבעם ומיקומם של פגמים אלו הם ייחודיים אצל כל אדם.

גיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידרדרות העור לאורך זמן ברורה פיזית לעין. לאדם צעיר ובכושר יש בדרך כלל עור מוצק ועבה. עם זאת, כאשר אנשים מזדקנים, במיוחד בשנות ה-60 וה-70 לחייהם, העור שלהם מתחיל להידלדל. מראה העור של האדם יכול להוות אינדיקטור לגילו, שהוא מאפיין משמעותי של זהותו של אדם. חשיפה לשמש ובחירות אורח חיים הם גורמים נוספים שחוקרים משפטיים לוקחים בחשבון לצד הגיל בעת ניתוח מראה עורו של אדם.

מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין משפיע גם על תפיסת העור של האדם. מבנים תרבותיים וחברתיים נפוצים יכולים להשפיע על קביעת המין של חוקר משפטי. אלה כוללים את הציפיות משיער הפנים והגוף ואת אורך הציפורניים. גורמים אלו משמשים יחד עם שיטות זיהוי מדעיות אחרות.

גזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגזע של אדם יכול לשמש גם כאינדיקטור לזהות. צבע העור של האדם הוא מזהה ויזואלי של הגזע שלהם. הנחות אלו מתחזקות על ידי מסמכי זיהוי תומכים ושיטות מדעיות אחרות.

שיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רפואת שיניים בזיהוי פלילי
צילום שיניים

בדיקת שיניים היא שיטה לזיהוי גוף הכוללת השוואה בין רישומי שיניים לפני המוות לאחר המוות, כגון צילומי רנטגן.

הלסת מנותחת כדי לזהות חריגות בשיניים או מחלות כלשהן.[16] בתרחיש שבו טביעות עור אינן מסוגלות לסייע בתהליך הזיהוי, ניתן להיעזר בבדיקת שיניים.[17] פעמים רבות משמש זיהוי השיניים לזיהוי גופות שרופות. הצלחת הזיהוי הדנטלי יכולה להיות מוכתמת אם הפרט עבר חוויה טראומטית פיזית שגרמה לנזק לשיניים וללסתו.[18] בתרחיש זה, זיהוי DNA משמש בתהליך זיהוי הגוף.

שיטות מחקר מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלק ג'פריס 2008

גנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלק ג'פריס ידוע בתור "האב המייסד של זיהוי ה-DNA".[8] הוא המציא את פרופיל ה-DNA בשנות ה-80 כדי לסייע בתהליך זיהוי הגוף.[8] מאז התקדמה שיטת הקלדת ה-DNA במדעי המשפט והתפתחו טכניקות רבות לזיהוי סמני מיקרו-RNA בנוזלי הגוף.[19] ניתוח DNA כולל השוואה של פרופילי DNA ודגימות DNA.[20] חוקרים משפטיים מנתחים את השפעת הזמן והרגישות על הופעת המיקרו-RNA כאשר הם קובעים עד כמה ניתן לזהות אותם בנוזלי גוף שונים. הנוזלים המשמשים לרוב בתהליך זיהוי ה-DNA הם דם וסת, דם ורידי, זרע, רוק והפרשת נרתיק.[21]

פרופיל DNA[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך פרופיל ה-DNA כולל מיצוי DNA, כימות DNA ושימוש בטכנולוגיית PCR.[20]

מיצוי DNA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להפיק DNA ממגוון דגימות, אך במקרים של זיהוי גוף הם נתקלים בעיקר בשרידים ובשיניים של בני אדם, העמידות בפני נזקים ופירוק יותר מאשר שיער, דם ורקמות גוף.[22]

כימות DNA וטכנולוגיית PCR[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לכמת את ה-DNA המופק כדי "להבטיח שהכמות האופטימלית של תבנית DNA מתווספת ל-PCR".[20] PCR, Polymerase שרשרת, היא הטכנולוגיה המשמשת לצורך העתקת DNA מסוים במבחנה.[23] שיטה זו כוללת שלושה שלבים; דנטורציה, חישול, הרחבה.[24]

סמני DNA[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמני DNA משמשים לזיהוי מאפייני DNA ספציפיים המאפשרים את ההבחנה בין פרטים שונים.[25] סמנים אלה מנותחים על ידי מדעני זיהוי פלילי בעת זיהוי גופה לא ידועה. סמני DNA הם גנוטיפ או פנוטיפ.[20]

רצף הדור הבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצף הדור הבא (NGS) היא שיטת זיהוי הגוף העדכנית ביותר בתחום הגנטיקה. הצלחת התהליך נובעת מהיכולת שלו "למקד למספר גדול יותר של אמפליקונים של PCR בבדיקה אחת".[20]

גנאלוגיה גנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנאלוגיה גנטית שימשה לזיהוי אנשים שנפטרו, חשודים לא ידועים וכן פרטים חיים.

שיטה זו משתמשת ב-Genomics, בטכנולוגיות של מסד נתונים ממוחשב, בגנאלוגיה ולבסוף בפרופיל DNA פורנזי כדי לזהות אדם לא ידוע. הם מתחילים בקביעת פרופיל ה-DNA של הפרט באמצעות Single Nucleotide Polymorphisms (SNPs) אשר מועלים לאחר מכן למסד נתונים אחד או יותר של DNA המסוגלים להתאים קרובי משפחה.

כמה מסדי נתונים נפוצים כוללים מסדי נתונים GEDmatch, FamilyTreeDNA (FTDNA) ו-D2C. ברגע שקרוב משפחה מזוהה, קרובי משפחה קרובים יותר טובים יותר (בן דוד שלישי או קרוב יותר), לאחר מכן יכולים גנאלוגים לקבוע את אילן היוחסין באמצעות מידע זמין לציבור, כגון תעודות לידה, תעודות פטירה, תעודות נישואין ועוד. במקרים של אנשים שנפטרו, הדבר נעשה בדרך כלל באמצעות בדיקת קרבה עם קרוב משפחה חי.[26]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון פרצ'יק, "זיהוי החללים בצבא הגנה לישראל", המעין, גיליון 247, תשרי תשפ"ד, עמ' 187-223.[27]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Naming the Dead: The final stages of DVI" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-03-02. (551 Kb) The Police Association Journal, May 2009, pp. 16–17. Retrieved 28 February 2011
  • "Disaster Victim Identification" INTERPOL
  • "Forensic Odontology" (PDF).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hallam, E.; Hockey, J.L.; Howarth, G. (1999). Beyond the Body: Death and Social Identity. Routledge. p. 82. ISBN 9780415182928. נבדק ב-6 באפריל 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ The Medical Times and Gazette. Vol. 2. J. & A. Churchill. 1863. p. 281. נבדק ב-6 באפריל 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ "Death Investigation – The Graveyard Shift". leelofland.com. נבדק ב-6 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ de Boer, Hans H.; Obertová, Zuzana; Cunha, Eugenia; Adalian, Pascal; Baccino, Eric; Fracasso, Tony; Kranioti, Elena; Lefévre, Philippe; Lynnerup, Niels; Petaros, Anja; Ross, Ann (2020-10-01). "Strengthening the role of forensic anthropology in personal identification: Position statement by the Board of the Forensic Anthropology Society of Europe (FASE)". Forensic Science International (באנגלית). 315: 110456. doi:10.1016/j.forsciint.2020.110456. ISSN 0379-0738. PMID 32866741.
  5. ^ Nola, Mike F. (ביולי 2016). "Paul Revere and Forensic Dentistry". Military Medicine. 181 (7): 714–715. doi:10.7205/milmed-d-16-00044. ISSN 0026-4075. PMID 27391627. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Bertillon, Alphonse, 1853–1914 (1887). Alphonse Bertillon's method for identification of criminals, anthropometric descriptions. Joliet Print. Co. OCLC 28204242.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  7. ^ Gowland, Rebecca; Thompson, Tim (2013), "The skin", Human Identity and Identification, Cambridge University Press: 37–70, doi:10.1017/cbo9781139029988.003, ISBN 978-1-139-02998-8
  8. ^ 1 2 3 4 Jeffreys, Alec J (2013). "The man behind the DNA fingerprints: an interview with Professor Sir Alec Jeffreys". Investigative Genetics. 4 (1): 21. doi:10.1186/2041-2223-4-21. ISSN 2041-2223. PMC 3831583. PMID 24245655.
  9. ^ Wilcox, Charlotte (2000). Mummies, Bones & Body Parts. Minneapolis, Minnesota: San Val, Incorporated. p. 48. ISBN 0613438531.
  10. ^ פקודת מטכ"ל: נוהל טיפול בחללים בשעת חירום, באתר צבא הגנה לישראל
  11. ^ אתר למנויים בלבד עידו אפרתי, "אף אחד לא חלם שנידרש למתחם גדול כל כך": המרכז לזיהוי גופות כורע תחת העומס, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2023
  12. ^ Kanchan, Tanuj; Krishan, Kewal (בינואר 2011). "Anthropometry of hand in sex determination of dismembered remains – A review of literature". Journal of Forensic and Legal Medicine. 18 (1): 14–17. doi:10.1016/j.jflm.2010.11.013. ISSN 1752-928X. PMID 21216373. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ "History of Fingerprints". onin.com. נבדק ב-2020-05-18.
  14. ^ Sampson, W (2015). "Recovery of Latent Prints from Human Skin". Journal of Forensic Identification: 638–661.
  15. ^ Churchill, J (1863). "The Medical Times and Gazette": 81. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  16. ^ Foran, David R.; Berman, Gary M. (2014-11-03). "Commentary on:Modesti LD, Vieira GM, Galvao MF, de Amorim RF. Human identification by oral prosthesis analysis with probability rates Higher than DNA analysis. J Forensic Sci 2014;59(3):825–829". Journal of Forensic Sciences. 60 (1): 260. doi:10.1111/1556-4029.12633. ISSN 0022-1198. PMID 25363836.
  17. ^ Matoso, Rodrigo Ivo; Benedicto, Eduardo de Novaes; de Lima, Silas Henrique Rabelo; Prado, Felippe Bevilacqua; Daruge, Eduardo; Daruge, Eduardo (ביוני 2013). "Positive identification of a burned body using an implanted orthopedic plate". Forensic Science International. 229 (1–3): 168.e1–168.e5. doi:10.1016/j.forsciint.2013.04.001. ISSN 0379-0738. PMID 23642727. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ "How Experts Identify Crash Victims Through Dental Records". ABC News (באנגלית). נבדק ב-2020-05-16.
  19. ^ Zubakov, Dmitry; Boersma, Anton W. M.; Choi, Ying; van Kuijk, Patricia F.; Wiemer, Erik A. C.; Kayser, Manfred (2010-02-10). "MicroRNA markers for forensic body fluid identification obtained from microarray screening and quantitative RT-PCR confirmation". International Journal of Legal Medicine. 124 (3): 217–226. doi:10.1007/s00414-009-0402-3. ISSN 0937-9827. PMC 2855015. PMID 20145944.
  20. ^ 1 2 3 4 5 Linacre, Adrian; Templeton, Jennifer E. L. (באוגוסט 2014). "Forensic DNA profiling: state of the art". Research and Reports in Forensic Medical Science: 25. doi:10.2147/rrfms.s60955. ISSN 2230-2476. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Choi, Ajin; Shin, Kyoung-Jin; Yang, Woo Ick; Lee, Hwan Young (2013-09-20). "Body fluid identification by integrated analysis of DNA methylation and body fluid-specific microbial DNA". International Journal of Legal Medicine. 128 (1): 33–41. doi:10.1007/s00414-013-0918-4. ISSN 0937-9827. PMID 24052059.
  22. ^ Pagan, Felicity; Lim, Cindy; Keglovic, Mojca; McNevin, Dennis (2012-06-01). "Comparison of DNA extraction methods for identification of human remains". Australian Journal of Forensic Sciences. 44 (2): 117–127. doi:10.1080/00450618.2011.610821. ISSN 0045-0618.
  23. ^ "Polymerase Chain Reaction (PCR)". www.ncbi.nlm.nih.gov. נבדק ב-2020-05-16.
  24. ^ "What is PCR?". Science Learning Hub (באנגלית). נבדק ב-2020-05-16.
  25. ^ "What is a Genetic Marker?". warwick.ac.uk. נבדק ב-2020-05-16.
  26. ^ Dowdeswell, Tracey Leigh (2022-05-01). "Forensic genetic genealogy: A profile of cases solved". Forensic Science International: Genetics (באנגלית). 58: 102679. doi:10.1016/j.fsigen.2022.102679. ISSN 1872-4973. PMID 35176668.
  27. ^ אל"מ (מיל.) שמעון פרצ'יק (שפר), זיהוי החללים בצבא הגנה לישראל, המעין באתר "מכון שלמה אומן"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זיהוי_גופות&oldid=37919142"