ולדימיר משקוב

ולדימיר משקוב
Влади́мир Машко́в
לידה	27 בנובמבר 1963 (בן 60); טולה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
שם לידה	Владимир Львович Машков
מדינה	רוסיה
תקופת הפעילות	מ-1984
מקום לימודים	בית ספר התיאטרון האמנותי של מוסקבה
בן או בת זוג	ילנה שבצ'נקו
צאצאים	מריה משקובה
פרסים והוקרה	הקריסטל של טורנדוט (2019); פרס פיגארו (2019); מסדר "מפתח הידידות"; איל הזהב; עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית; Government Prize in Culture; עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית; פרס שירות הביטחון הפדרלי הרוסי; אמן כבוד של הפדרציה הרוסית; פרס התאחדות מפיקי הקולנוע והטלוויזיה; פרס TEFI; פרס ניקה; פרס נשר הזהב; אמן העם של הפדרציה הרוסית; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	פרופיל ב-IMDb

ולדימיר לבוביץ' משקוב (ברוסית: Влади́мир Льво́вич Машко́в; נולד ב-27 בנובמבר 1963, טולה, ברית המועצות) הוא שחקן קולנוע טלוויזיה ותיאטרון, במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע סובייטי-רוסי.

משמש בתור המנהל האמנותי של התיאטרון על שם אולג טבקוב^[1]. זוכה פרסי "ניקה" (1998, 2011), "נשר הזהב" (2009, 2011, 2019) ו"TEFI"‏ (2008). חתן תואר אמן הכבוד של הפדרציה הרוסית (1996) והאמן העממי של הפדרציה הרוסית (2010).

נודע במדינות המערב בתפקידים שגילם בסרטים ההוליוודיים: מאחורי קווי האויב וכנבל משנה במשימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80, ולדימיר משקוב נכנס ללימודים במחלקה לביולוגיה של הפקולטה למדעי הטבע של אוניברסיטת נובוסיבירסק, אך לאחר ששינה את דעתו, שנה לאחר מכן הוא נכנס לבית הספר הממלכתי לתיאטרון בנובוסיבירסק. ב-1984 גורש מבית הספר בגלל ריב אלים. במוסקבה הוא נכנס לבית הספר לתיאטרון לאמנות, בבית המלאכה של מיכאיל טרחאנוב. משם הוא גם הודח בגלל מזג אלים מד, והוא קיבל עבודה כמעצב בתיאטרון האמנות של מוסקבה.

זמן קצר לאחר מכן, ולדימיר משקוב החל ללמוד אצל אולג טבקוב, ומאוחר יותר עבר לשחק בתיאטרון וביים. הופעת הבכורה של ולדימיר משקוב בקולנוע התרחשה בשנת 1989 בסרטו של אנטולי מטשקו "האש הירוקה של העז". באותה שנה שיחק בסרטיו של אנדריי מאליוקוב "עשה זאת - פעם אחת!" ו"אהבה באי המוות".

בשנת 1990 סיים את בית הספר לתיאטרון אמנותי במוסקבה בהצטיינות. ב-1994, גילם תפקידים ראשיים בסרטים של במאים רוסים צעירים: בסרט "גבול" מאת דניס אבסטגנייב ובסרט "לילות מוסקבה" מאת ולרי טודורובסקי. בשנת 1995, כיכב בסרט "בת אמריקאית" מאת קארן שחנאזארוב. הוא כיכב שוב ושוב בסרטים הוליוודיים, בדרך כלל בתפקידים של "רוסי נבל".

הוא שימש כמנהל תיאטרון, והעלה על במת האולפן-תיאטרון במוסקבה בבימויו של אולג טבקוב את ההצגות "שעת הכוכבים בזמן מקומי", "תשוקה לבומברש" ו"מספר מוות". על במת התיאטרון האמנותי של מוסקבה על שם צ'כוב, העלה את ההצגה "מס' 13" ובתיאטרון "סאטריקון" את ההצגה "האופרה של שלושת האגורות".

ב-1997 שיחק בסרט "הגנב", שהיה מועמד לאחר מכן לאוסקר. באפריל 2008 יצא משחק המחשב "Grand Theft Auto IV (GTA IV)". אב הטיפוס של גיבור המשחק היה דמותו של גיבור הסרט "מאחורי קווי האויב" - הרוצח הסרבי סשה - שגילם ולדימיר משקוב.

מאז 23 באפריל 2018 החל לשמש כמנהלו האמנותי של תיאטרון אולג טבקוב. מאז 21 במאי 2018, הוא משמש כמנהל האמנותי של בית הספר לתיאטרון אולג טבקוב במוסקבה.

ב-15 בפברואר 2019, ולדימיר משקוב הודיע על פרישה מהקולנוע. עם זאת, כן השתתף בצילומי הסרט "האתגר".

השקפות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2011, הוא היה ציר בקונגרס ה-12 של מפלגת השלטון רוסיה המאוחדת כאורח. באותה שנה הוא נכנס לרשימת המועמדים לדומה השישית מטעם רוסיה המאוחדת ומחוז קמרובו, אך סירב למנדט שקיבל. בבחירות לנשיאות 2018, תמך בפוטין. באותה שנה תמך במועמד מטעם רוסיה המאוחדת למושל מחוז קמרובו סרגיי ציביליוב והיה איש אמונו של סרגיי סוביאנין בבחירות לראשות עיריית מוסקבה. ב-2020 הוא כיכב בסרטון קמפיין שקרא להצביע בעד תיקונים לחוקה והיה חבר בוועדה לתיקוני חוקה. הוא השתתף בבחירות לדומה באוקטובר 2021 מטעם רוסיה המאוחדת אך סירב שוב לקבל את המנדט.

בשנת 2022, הוא קרא להכיר בעצמאותן של הרפובליקה העממית של דונייצק והרפובליקה העממית של לוהנסק. ב-18 במרץ 2022, הוא הופיע בקונצרט לציון 8 שנים לסיפוח חצי האי קרים לרוסיה, שם הקריא את שיריו של פיודור טיוצ'ב המבקר את המערב ובכך הביע בפומבי את תמיכתו בפלישה הרוסית לאוקראינה.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט	שנה	תפקיד	הערות
הכורסה	1987	רקדן
היתומה מקאזאן	1997	פיודור
הגנב	1997	טוליאן
המרד הרוסי	2000	ימליאן פוגצ'וב
סטריפטיז באיגואנה הכחולה	2000	סשה	הסרט ההוליוודי הראשון שלו
רפסודיה אמריקאית	2001	פרנק	הסרט ההוליוודי השני שלו
‏The Quickie	2001	אולג	הסרט ההוליוודי השלישי שלו. בבימויו של סרגיי בודרוב האב
15 דקות	2001	מילוש קרלוב	הסרט ההוליוודי הרביעי שלו
מאחורי קווי האויב	2001	סשה	הסרט ההוליוודי החמישי שלו
טייקון	2002	פלאטון מאקובסקי
אבא'לה^[2]	2004	אברהם שוורץ	סרט הביכורים כבמאי
יועץ ממלכתי	2005	טיכון
הרוח	2008	מתנקש בעל הכינוי "הרוח"
קנדהאר	2010	טייס המשנה סריוגה
משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים	2011	אנטולי סידורוב	הסרט ההוליוודי השישי שלו
רספוטין	2011	ניקולאי השני, קיסר רוסיה
דואליסט	2016	הרוזן בקלמישב
הטיסה	2016	הטייס לאוניד זינצ'נקו
מתקדמים למעלה	2017	ולדימיר גראנז'ין
מיליארד	2019	האוליגרך מאטוויי לוין
גיבור	2019	אביו של אנדריי
האתגר	2023	מנתח לב

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה/סרט	שנה	תפקיד
אידיוט	2003	פארפיון רוגוז'ין
זהות בדויה	2005	מילוש קראדיץ'
ליקווידציה^[3]	2007	דוד גוצמן
אפר	2013	איגור פטרוב
גריגורי ר.	2014	רספוטין
מולדת	2015	הנחת אלכסיי בראגין
פשיטה	2017	אולג קפלן
שמש הדבש	2018	מיכאיל קריאקין

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגה	תפקיד	הערות
מטרוסקאיה טישינה	אברהם שוורץ
רביזור	ראש העיר
אגדת דון ז'ואן	דון חואן	עיבוד של המחזה דון ז'ואן
הפסנתר המכני	פלאטונוב
אנקדוטות	אוגארוב
אופרה בגרוש		הוצג בתיאטרון סאטיריקון ב-1996
חדר 13		הוצג בתיאטרון האמנותי של מוסקבה על שם אנטון צ'כוב ב-2001