החבר (ארגון)
החבר היה ארגון של סטודנטים ציוניים. הארגון הוקם בשנת 1911 בשווייץ על ידי סטודנטים יהודיים יוצאי רוסיה.
פעילות הארגון לפני מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף שארגון "החבר" היה, כאמור, ארגון של סטודנטים ציוניים של יהודי רוסיה, הוא הוקם בשווייץ בעיר בזל בה היו סטודנטים יהודים רבים. מאז שנת 1887 השלטון הרוסי הגביל את קבלת היהודים למוסדות ההשכלה הגבוהה בתחומי האימפריה הרוסית, ורבים מיהודי רוסיה למדו במוסדות ההשכלה הגבוהה במדינות אירופה. כמו כן, ברוסיה התנועה הציונית לא קיבלה מעמד חוקי, אך לסטודנטים שלמדו מחוץ לגבולות האימפריה היה חופש מלא לעסוק בפעילות ציונית. אף שעל הקמת הארגון הוכרז באופן רשמי בשנת 1912 הרי שיסודות הארגון הונחו כבר בשנת 1911. סניפי הארגון בנוסף לשווייץ התקיימו גם בצרפת, בלגיה, גרמניה ואוסטריה. מטרת הארגון הייתה הפצת הרעיון הציוני בקרב הסטודנטים היהודיים והמאבק נגד ההתבוללות. בנוסף לפעילות הציונית הארגון עסק במתן עזרה לסטודנטים יהודיים נזקקים. תנועת "החבר" לא גילתה הזדהות מפורשת עם מפלגה מסוימת וקיבלה לשורותיה סטודנטים ציוניים בעלי דעות שונות. הארגון גם הוציא עיתון ברוסית ששמו " Еврейский студент " (הסטודנט היהודי)
פעילות הארגון בתקופת המלחמה והמהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1914 התחילה מלחמת העולם הראשונה. מרבית הסטודנטים למדו ברחבי חזרו לרוסיה. רק בשווייץ שהייתה נייטרלית נשאר סניף פעיל של "החבר", אך מרבית הפעולות של "החבר" מאז מלחמת העולם הראשונה הייתה ברוסיה. עיר הבירה -פטרבורג (בה היו מוסדות השכלה הגבוהה רבים) הפכה לעיר בה היה מרכז "החבר", ואולם סניפי הארגון נפתחו גם בערים אחרות ברוסיה בהן היו מוסדות ההשכלה הגבוהה. "החבר" השתדל גם לחדש הופעת העיתון שלו, אך לקבל רשות מן השלטונות הרוסיים זאת לא הייתה משימה פשוטה, והעיתון "הסטודנט היהודי" התחיל להופיע רק בשנת 1915, ואולם גם כאשר השלטונות הסכימו לתת אישור להופעת העיתון, הם לא היו מוכנים לתת לארגון מעמד חוקי, וכמה מפעלי הארגון אף נעצרו. מעמד החוקי לארגון "החבר" ניתן רק אחרי שבפברואר 1917 התרחשה ברוסיה מהפכה דמוקרטית, וכל המגבלות לפעילות פוליטית בוטלו. בין פברואר לאוקטובר של שנת 1917 פעל "החבר" בצורה חופשית וחלה התרחבות ניכרת בפעילות הארגון. היו לו כ-100 סניפים. בראש הארגון עמדו אברהם אידלסון ( עלה לארץ ב-1921), אלכסנדר עזר יבזרוב (עלה ב-1921), ויצחק וילנצ'וק (עלה ב-1926).
פעילותו של "החבר" תחת השלטון הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולם תקופת החופש ברוסיה לא נמשכה זמן רב. באוקטובר 1917 הבולשביקים הגיעו לשלטון וברוסיה פרצה מלחמת האזרחים. במצב כזה הקשר בין מרכז "החבר" לבין סניפים מקומיים נחלש. חלק מחברי הארגון עזבו את רוסיה ועלו לארץ ישראל, ואך פעילות של "החבר" נמשכה. אף כי משנת 1920 התחיל השלטון הקומוניסטי לאסור פעילים ציוניים כולל פעילי "החבר". בשנת 1921 פסקה מלחמת האזרחים והשלטון הקומוניסטי הכריז על מדיניות כלכלית חדשה שהייתה ליברלית יותר במידת-מה ממדיניות הקודמת. בעקבות כך ראשי "החבר" חשבו שהם יוכלו לשקם את פעילות הארגון. הם ביקשו לחדש את הוצאת הירחון "הסטודנט היהודי" (בשפה הרוסית). בשנת 1922 ניתן הרישיון והירחון התחיל להופיע, אך מהר מאוד הסתבר כי ליברליזציה מסוימת בתחום הכלכלי לא הביאה לשינוי ביחסו של שלטון לציונות, והוא נשאר שלילי. הירחון סבל מקשיי צנזורה ונסגר בשנת 1923. חברי הארגון שהמשיכו בפעילות ציונית גורשו ממוסדות ההשכלה הגבוהה וחלקם נעצרו. במצב כזה החליטו ראשי "החבר" שאין טעם בקיומו הנפרד של הארגון וכדאי להתאחד עם ארגוני נוער ציוניים אחרים. וכך ב-1924 הוקמה ההסתדרות המאוחדת של הנוער הציוני ברוסיה. הארון התקיים במחתרת בשנות ה-20, אך חוסל בשנות ה-30. עם זאת, חלק מחברי הארגון הצליח לעלות לארץ.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריה רפאלי (צנציפר), במאבק לגאולה, ספר הציונות הרוסית, עמ' 25–26, 89-92. הוצאת דבר, תשט"ז.
- בנימין פנקוס, תחייה ותקומה לאומית, הציונות והתנועה הציונית בברית המועצות. עמ' 16, 32-35, 39-40, 47. הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, 1993.
- יצחק מאור, התנועה ציונית ברוסיה, פרק 17. ירושלים, 1973.
