מחנה גרנד ארנס
 | |
| שליחי ההגנה בפתח המחנה | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | מרסיי |
| מדינה | צרפת |
| תאריך ייסוד | 1944 |
| אוכלוסייה | קיבולת מקסימלית: 5,000 איש לפני 1,956; 10,000 איש אחרי 1,956 |
| קואורדינטות | 43°14′01″N 5°24′21″E / 43.233727895494°N 5.4059147290383°E |
 | |
  | |
מחנה גרנד ארֵנַס (בצרפתית: Le camp du Grand Arénas מבוטא "קון ד'ארנס") היה מחנה מעבר שהתקיים במרסיי בשנים 1944–1966. במחנה עברו שבויי מלחמה צ'כים, יוגוסלבים וסובייטים, ויהודים ניצולי שואה, ובהמשך מהגרים מאלג'יריה והודו-סין הצרפתית, ויהודים מצפון אפריקה. בשל הנוכחות היהודית הרבה במקום ותפעולו בידי הסוכנות היהודית לאחר 1947, הוא נודע בכינוי "מחנה היהודים". המקום היה מוקד פעילות מרכזי של המוסד לעלייה ב', ורוכזו בו מרבית מעפילי אקסודוס, וכן עברו בו רוב העולים ממרוקו במהלך העלייה ההמונית. בסך הכל עברו במחנה כחצי מיליון עולים לישראל, שהיוו כרבע מאוכלוסיית המדינה בשנת 1965[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחנה המעבר ארנס הוקם בשנת 1944. המחנה קם בשטח בדרום העיר מרסיי, ליד הכלא המרכזי בכפר (כיום רובע של מרסיי) לה קאיול[2][3]. משמעותה המילולית של המילה ארנס היא "זירה" או "רחבה", והמחנה קיבל שם זה בשל מיקומו ברחבה למרגלות הגבעות שהקיפו את לה קאיול.
את המחנה תכנן האדריכל הצרפתי פרננד פואיון (צר'), שהתבקש בידי הצבא האמריקאי לתכנן במהירות מבנים לאסירים. לפי פויון, המקום תוכנן כ-"עיר אוטופית", והיה אמור להתקיים זמן קצר בלבד. בשל מחסור בחומרי בנייה, השתמשו מתכנני המחנה בבקבוקי חימר קטומים ללא תחתית, שיועדו במקור לשיקום מבנים תת-קרקעיים וגשרים שנפגעו בזמן המלחמה. צורת מבני המחנה הזכירה חצי חבית, במידות של 30 מטר אורך, 6 מטר רוחב ו-3.5 מטר גובה. בעת הקמתו, המחנה היה יכול להכיל 5000 אלפים עולים במקביל, וקיבולתו הוכפלה לעשרת אלפים באביב 1956[4].
בעת הקמתו באמצע 1944 שכנו במחנה שבויי מלחמה צ'כים, יוגוסלבים וסובייטים, וחיילים צרפתים משוחררים. מרבית יושבים אלה פונו ממנו בשנת 1948, ונותרו בו רק מהגרי עבודה מאלג'יריה והודו-סין הצרפתית. במקום האוכלוסייה הראשונית, כונסו במחנה יהודים ממחנות העקורים והמשך יהודים מצפון אפריקה שעשו את דרכם לארץ ישראל, תחילה באופן בלתי לגאלי[5]. בשל הנוכחות היהודית הרבה במקום, הוא כונה "מחנה היהודים"[6]. עם זאת, נותר במקום גרעין של מהגרים מוסלמים מצפון אפריקה, אשר המתינו לסידורי קליטה והתאזרחות בצרפת[7].
בראשיתו, היה המחנה מוקד פעילות מרכזי של המוסד לעלייה ב', ורוכזו בו מרבית מעפילי אקסודוס[1]. לאחר הכ"ט בנובמבר ניהול המחנה הועבר לסוכנות היהודית[8]. ארגון הג'וינט וארגונים נוספים מיהדות ארצות הברית לקחו חלק בפעילות השותפת שבמחנה ובמימונו. עם הקמת מדינת ישראל ותחילת העלייה ההמונית הפך המחנה לתחנה בה עברו רוב עולי מרוקו בדרכם לישראל[9].
במרסיי שרר באותה תקופה עוני רב ומחסור בדיור, ולכן רבים ממבני המחנה הפכו לסקווטים בהם התגוררו תושבים מקומיים. בשנת 1953 החליטו הרשויות הצרפתיות על הקמת מחנה "נובל ארנס" (ארנס החדש), בו נמצאו בניינים מרובעים בעלי קומה אחת, שחולקו לארבע יחידות דיור[3].בשל מחסור באוניות, רבים מן העולים נשארו במחנה זמן רב מן המצופה ולעיתים נותרו בו במשך מספר חודשים[10]. ברם, תקופת ההמתנה הממוצעת של מרבית העולים נותרה כשבוע[7] עם התקדמות העלייה צומצם קנה מידת המחנה באופן דרסטי, ונשלחו ציוד ואספקה מעודפיו לטובת מחנות המעבר במרוקו[11]. בשנת 1966 הודיעה הסוכנות היהודית כי משימתה במקום תמה, והמחנה נסגר[3]. מבניו נהרסו בתחילת שנות ה-80[12].
במחנה עברו כחצי מיליון עולים, שהיוו כרבע מאוכלוסיית ישראל בשנת 1965[1].
בין האישים שביקרו במחנה נמנים אלינור רוזוולט[13] ויצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאית בן-צבי[14].
החיים במחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחנה פעלו מנגנוני הכשרה חינוכית ורפואית ומנגנונים לוגיסטיים שמטרתם הייתה להכשיר את העולים לקליטה בישראל. חיי היום-יום במחנה התנהלו כמעין מחנה צבאי, והתקיים בו סדר יום קבוע שכלל מסדרים והתכנסויות להנפת דגל ישראל, והזדקקות לאישורי יציאה. כללי המשמעת במחנה היו נוקשים, וסגל המחנה דאג לקיים סדר יום גדוש פעילות על מנת למנוע תופעות שליליות כתוצאה משעמום ובטלה. העולים הצעירים אף עסקו באימונים צבאיים כהכנה לשירות בצה"ל. את פני העולים קיבלו שליחי הסוכנות היהודית, וכל עולה קיבל תלושים לסדינים, כלי אוכל ודלי פחם[5]. תנאי החיים במחנה היו טובים ממרבית מחנות המעבר לעולים מארצות האסלאם, שכן היה זה מחנה קבע עם מבני אבן, בניגוד למחנות אחרים, כגון מחנה גאולה, בהם היו מבני קש וצריפים בלבד[15]. עם זאת, העולים שהגיעו אל המחנה התמודדו עם צפיפות, לכלוך, קור ורעב[16]. רבים מן העולים התמודדו עם מחסור המזון בדרכים שונות, כגון רכישתו מחנויות חיצוניות, או עבודה במטבח המחנה תמורת תוספת אוכל[8].
תנאי הבריאות במחנה היו ירודים אף הם, כאשר רופא מחלקת העלייה של הסכונות במחנה דיווח כי במחנה נפוצה הגרענת ואין תשתית מספקת לטיפול בחולים[10]. בשנת 1954 ביקר במחנה מנכ"ל משרד הבריאות שמעון בטיש, וטען כי נפוצות בו מחלות מידבקות רבות המסכנות את הציבור, ביניהן שחפת, גרענת וגזזת, ויש להעלות את יושבי המחנה החולים ארצה באופן מיידי להמשך טיפול[17]. עולים שנמצאו חולים בתהליכי המיון הרפואי (לאחר שעברו מיונים כאלו גם במרוקו ואלג'יריה טרם עלייתם) נשלחו לטיפול במחנות ייעודיים שכנים כמו: דוד, הופיטל אינגלז וזבולון.
מבחינה מינהלית, המחנה פעל כמרחב אקס טריטוריאלי שבו המעורבות של הרשויות הצרפתיות הייתה מינורית, למעט הצבת שוטר מקומי לפיקוח על התברואה במחנה ועל תנועת הנכנסים והיוצאים. מנגנונוני המחנה הופעלו על ידי שליחים מארץ ישראל (בעיקר מנגנוני החינוך) ובעלי מקצועות מקומיים (בעיקר בתחום הרפואה) שעליהם הוטל פיקוח של אנשי משרד הבריאות הישראלי.
עבור עולים רבים, היוו החיים במחנה נקודת מפגש ראשונה עם יהודים מארצות אחרות[8], והדבר היה מוקד לחיכוכים, בעיקר בין יהודים מארצות האסלאם ליהודים מארצות אירופה[15]. כמו כן היווה המחנה מפגש ראשון של העולים עם נציגי החברה הישראלית, תרבויותיה ואורחותיה.
ארנס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחנה והחיים בו עמדו במרכזם של מספר תערוכות ומיצגים. האמנית החזותית אילנה סלמה אורתר הציגה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים מספר מיצבים העוסקים במחנה, ומהווים תוצאות של מחקר בזיכרון הביוגרפי הפרטי שלה וכן של מהגרים נוספים ששהו במחנה. תערוכות אלה, המכילות שחזורים של מבני המחנה ותצלומים של מבניו, הוצגו במוזיאון לאמנות מודרנית במרסיי (MAC), בית הגפן בחיפה ובמוזיאון הרצליה[3].
בשנת 2019 עמד המחנה במרכז הפרויקט המוזיקלי-ויזואלי "ארנאס" של האמנים נטע אלקיים ועמית חי-כהן. היצירות בפרויקט נכתבו בהשראת חומרים שאותרו בארכיונו של יששכר בן עמי השמור בספרייה הלאומית[18], אשר הקליט במחנה נשים יהודיות שרות שירים מהרי האטלס[19].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילנה סלמה אורתר, מחנה היהודים: עקירה, פליטות והגירה, הקיבוץ המאוחד, 2005
- חיים ביטון, מחנה ארנס: מדינת היהודים סניף צרפת, סגולה מגזין ישראלי להיסטוריה, גיליון 145, יולי 2022
- חיים ביטון, קהילה בין השמשות: העלייה ממרוקו במחנות המעבר באלג'יריה, מרוקו וצרפת, 1947-1956: מפגש וקונפליקט בין שליחי העלייה והעולים בתהליך ההכשרה לקליטה בישראל, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בן-גוריון, 2022.
- Emile Temime & Nathalie Deguigné, Le camp du Grand Arénas: Marseille, 1944-1966 , 2001
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על מחנה גרנד ארנס בקטלוג הספרייה הלאומית
- אפרים תלמי, בשער העלייה במארסיל (במחנות גראנד אראנאס), דבר, 29 באוגוסט 1950
- קהילת יהודי גראנד ארנס, באתר אנו – מוזיאון העם היהודי
הקלטות ותיעוד מן המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים ממרוקו במחנה המעבר גרנד ארנס-מרסיי,צרפת, סרטון בערוץ "ד'אר דייאלנה - יהדות מרוקו", באתר יוטיוב, 24.08.2012
- הקלטות אתנוגרפיות של שירי חתונה בערבית יהודית, שהוקלטו במחנה, באתר הספרייה הלאומית, 1965
- ביקור אלינור רוזוולט במחנה גרנד ארנס.מרסיי,צרפת, סרטון בערוץ "ד'אר דייאלנה - יהדות מרוקו", באתר יוטיוב
- Le Grand Arénas, Hauts de Mazargues, la Cayolle, תמונות וסרטונים מהמחנה, (בצרפתית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 גלית רויכמן, מחנה היהודים, באתר ynet, 3 ביולי 2009
- ^ אילנה סלמה אורתר, מחנה היהודים: עקירה, פליטות והגירה, הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 7
- ^ 1 2 3 4 1998 The Camp of the Jews, Ilana Salma Ortar (אנגלית)
- ^ מנחם תלמי, איך השתלטה הסוכנות על גנואה, מעריב, 12 ביולי 1957
- ^ 1 2 אילנה סלמה אורתר, מחנה היהודים: עקירה, פליטות והגירה, הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 8
- ^ אסתר זנדברג, מעברה צרפתית, באתר הארץ, 12 ביוני 2001
- ^ 1 2 י. עיטן, מחנה המעבר "גראנד אראנאס", הארץ, 27 בדצמבר 1954
- ^ 1 2 3 אביתר (תרי) שלוש, שלוש פרשיות בעליית יהודי דמנאת מאי־יוני 1955 : ״שניים אוחזין בדמנאת״ ו-"מרד הדמנאתים", ברית-כתב העת הדו לשוני של יהודי מרוקו 36, עמ' 28-30
- ^ ירון צור, קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1943–1954, תל אביב: עם עובד, תשס"ב 2001, עמ' 141
- ^ 1 2 ירון צור, קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1943–1954, תל אביב: עם עובד, תשס"ב 2001, עמ' 258
- ^ ירון צור, קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1943–1954, תל אביב: עם עובד, תשס"ב 2001, עמ' 368-369
- ^ קהילת יהודי גראנד ארנס, באתר אנו – מוזיאון העם היהודי
- ^ ביקור אלינור רוזוולט במחנה גרנד ארנס.מרסיי,צרפת, סרטון בערוץ "ד'אר דייאלנה - יהדות מרוקו", באתר יוטיוב
- ^ ביקור הנשיא יצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאית במחנה העולים גרנד ארנס במרסיי, צרפת 12 מתוך 20., יד יצחק בן צבי, הספרייה הלאומית
- ^ 1 2 חיים סעדון, מגמות היסוד ודפוסי העלייה 1948–1967 : מאפייני העלייה הגדולה, בגלוי ובסתר : העליות הגדולות מארצות האסלאם (1967-1948), מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תש"ס
- ^ מחנה ארנס בצרפת בדרך לארץ ישראל, הקשר הרב דורי
- ^ שחלב סטולר–ליס, שפרה שורץ, מרדכי שני, ד"ר יוסף מאיר, ד"ר חיים שיבא, ד"ר שמעון בטש: מנכ"לים בחזית הבריאות, להיות עם בריא בארצנו בריאות הציבור בעלייה הגדולה (1960-1948), באר שבע: אוניברסיטת בן גוריון, תשע"ו, עמ' 89
- ^ [חתנה שירי חתונה בערבית-ברברית. .הקלטת סקר [הקלטת שמע] משאל, בני (זמר מבצע); אוחיון, יעקב (זמר מבצע); דהן, עישה (עיסא?) (זמר מבצע); בן עמי, יששכר (מקליט)], באתר הספרייה הלאומית
- ^ נטע אלקיים: "במרוקו עליתי לבמה עם גלבייה של גבר", באתר ynet, 7 בינואר 2020
