גלמורגן
| |||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|---|
| אומת הבית |
 ויילס | ||
| בירת המחוז |
קארדיף  | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 1,321,256 (2011) | ||
| קואורדינטות | 51°40′00″N 3°40′00″W / 51.666666666667°N 3.6666666666667°W | ||
  | |||
גלמורגן (באנגלית: Glamorgan; בוולשית: Sir Forgannwg), או גלומרגנשייר (באנגלית: Glamorganshire), הוא אזור בדרום ויילס ומחוז מנהלי לשעבר, אשר כיום מוגדר כאחד משלושה עשר המחוזות ההיסטוריים של ויילס.
לאחר פירוק המחוז בשנת 1974, הוא התפצל לשלושת המחוזות השמורים סאות' גלמורגן, ווסט גלמורגן ומיד גלמורגן (דרום, מערב ומרכז גלמורגן בהתאמה). אלו אורגנו מחדש ב-1996 וכיום אזור גלמורגן מכיל את המחוזות: קארדיף, סוונסי, עמק גלמורגן, ברידג'אנד, ניית' פורט טאלבות, רונד' קינון טף, מרת'ר טידוויל וקרפילי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור גלומרגן הייתה ממלכה קטנה מימי הביניים המוקדמת בשם מורגנוּג (Morgannwg), היא נכבשה על ידי הנורמנים במאה ה-11 והפכה לאדונות הנורמנית של גלמורגן. בתקופה זו, האזור הפך לקו עימות בין האדונים הנורמנים לנסיכים הוולשים ומאופיין בריכוז גדול של טירות.
לאחר שנפל תחת השלטון האנגלי באופן רשמי במאה ה-16, גלמורגן הפך למחוז יציב יותר, והחל ניצול של משאבי הטבע באופן הולך וגדל כחלק מהמהפכה התעשייתית. בתחילת המאה ה-19 הפך גלמורגן למחוז המאוכלס והמתועש בוויילס, ואף כונה "כור ההיתוך של המהפכה התעשייתית", שכן הוא הכיל את המרכזים העולמיים של שלוש תעשיות מתכות (ברזל, פלדה ונחושת) בנוסף לתעשיית כריית פחם ענפה.
על פי חוק השלטון המקומי משנת 1972, בוטל המחוז המנהלי של גלמורגן ב-1 באפריל 1974, והמחוז ההיסטורי התפצל לשלושה מחוזות חדשים: מערב גלמורגן, מרכז גלמורגן, ודרום גלמורגן.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גלמורגן כולל אזורים נפרדים: העמקים התעשייתיים, העמק החקלאי וחצי האי גאוור. המחוזות ההיסטוריים שגבלו בגלומרגן כוללים את ברקנוקשייר (צפון), מונמות'שייר (מזרח), קרמרת'נשייר (מערב), ומדרום הוא גובל בתעלת בריסטול. שטח המחוז ההיסטורי הוא 2,100 ק"מר, והוא הכיל היסטורית את הערים קרדיף (בירת המחוז ומשנת 1955 עיר הבירה של ויילס) ווסוונסי. הנקודה הגבוהה ביותר במחוז היא קרייג אי ל'ין (600 מטרים מעל פני הים), פסגה הממוקמת ליד הכפר ריגוס בעמק קנון.
הנהרות העיקריים העוברים בגלמורגן כוללים את הטף, האלי, האוגמור, הניאת', דולאיס, הטאווה, הרימני (המהווה את הגבול ההיסטורי עם מונמות'שייר), והלוגור (המהווה את הגבול ההיסטורי עם קרמרטנשייר).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלמורגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)