ברנאר פיבו
 | |
| לידה |
5 במאי 1935 הרובע הרביעי של ליון, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
6 במאי 2024 (בגיל 89) ניי-סיר-סן, צרפת |
| שם לידה |
Bernard Claude Pivot |
| מדינה |
צרפת |
| שם עט |
Antoine Dulac, Jean-René Savernes |
| מקום לימודים |
המרכז להכנת עיתונאים של פריז, אוניברסיטת ליון (1896-1969), Collège-lycée Ampère |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| צאצאים |
Cécile Pivot |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ברנאר פִּיבוֹ (צרפתית: Bernard Pivot; 5 במאי 1935 – 6 במאי 2024) היה עיתונאי ומבקר ספרות צרפתית; מנחה בשורת תוכניות תרבות בטלוויזיה הצרפתית.
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יליד ליון, הוריו של פיבו ניהלו מכולת משפחתית בעיר עד למלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נפל אביו בשבי. אמו שבה לבית הוריה בכפר קנסייה-אן-בוז'ולה (Quincié-en-Beaujolais), שם החל ברנאר את לימודיו בבית ספר. בשנת 1945 שוחרר אביו ומשפחתו שבה לליון. בגיל 10 נכנס פיבו לפנימייה קתולית, שם הוא גילה תשוקה לספורט, אשר סייעה למוריו להתעלם מבינוניותו בכל מקצועות הלימוד המסורתיים, להוציא השפה הצרפתית והיסטוריה. לאחר שהחל בלימודי משפטים בליון, פיבו פנה ל"מרכז להכשרת עיתונאים" (CFJ) בפריז, שם פגש באשתו לעתיד, מוניק. הוא סיים בהצטיינות במקום השני בכיתתו.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיום תקופת ההתמחות שלקח בעיתון "לה פרוגרה" (Le Progrès) בליון, הוא למד עיתונאות כלכלית במשך שנה, ולאחר מכן הצטרף לעיתון "פיגארו ליטרר" (Figaro littéraire) בשנת 1958. בשנת 1970 שימש כמארח בתוכנית רדיו הומוריסטית יומית שעסקה בסוגיות פוליטיות, דבר שלא היה לרוחו של ז'ורז' פומפידו. לאחר סגירת ה"פיגארו ליטרר" בשנת 1971 הצטרף ל"לה פיגארו", אך עזב בשנת 1974 בשל חילוקי דעות עם המנהל ז'אן ד'אורמסון אחרי שהעיתון עבר לידי בעלים חדש, רובר ארסאן. העיתונאי ז'אן-ז'אק סרוואן-שרייבר הזמין אותו להצטרף לפרויקט חדש, שהוביל כעבור שנה ליצירתו של מגזין חדש המוקדש לספרים, "ליר" (Lire).
באפריל 1973 החל פיבו להנחות תוכנית אירוח בשם "תחילת ציטוט" (Ouvrez les Guillemets) בערוץ הראשון בטלוויזיה הצרפתית (ORTF). בשנת 1974 פורק הערוץ, ופיבו ייסד את תוכניתו "אפוסטרוף" שהפכה לאחת מתוכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר בצרפת מאז ומעולם. אפוסטרוף שודרה לראשונה בערוץ "אנטֵן 2" ב-10 בינואר 1975, והופיעה עד שנת 1990. לאחר מכן יצר את התוכנית "מגזין התרבות" (במקור - "מרק תרבות" (Bouillon de culture) במגמה לסקור תחומי תרבות רחבים מעבר לספרים, אך בסופו של דבר שב לעסוק רק בספרים.
בשנת 1985 יצרו פיבו והבלשנית מישלין סומאן (Sommant) את התחרות "אליפות האיות בצרפת" (Championnats d'orthographe), שהפכה לאחר מכן ל"אליפות האיות העולמית" בשפה הצרפתית. ב-10 אפריל 2008 קיבל פיבו חברות כבוד במסדר קנדה.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעבר לחשיבותו של פיבו בעולם ביקורת הספרות בצרפת, התוכניות בהנחייתו, שבהן אירח מאות אישים – בהם הסופר יצחק בשביס-זינגר לאחר זכייתו בפרס נובל לספרות – התפרסמו גם מחוץ לצרפת בשל הסגנון הייחודי של פיבו, שהוכיח כי ניתן לדבר בטלוויזיה על נושאים אינטלקטואליים מבלי להפיל תרדמה על הצופים.
תוכנית הטלוויזיה האמריקאית "סטודיו למשחק", המארחת במאים ושחקנים בהוליווד, נוצרה לאחר שמנחה התוכנית, ג'יימס ליפטון, נתקל באקראי בתוכנית "אפוסטרוף" ושאב ממנה השראה. ליפטון אף אימץ את "שאלון פרוסט" שאותו נהג פיבו להציג לאורחיו. כשפיבו התוודע לכך הוא הזמין את ליפטון לתוכניתו "מגזין התרבות".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנאר פיבו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- שגיא גרין, שיחות קטנות ופולמוס מהדהד, באתר הארץ, 4 ביולי 2001
