בלה קיש
 | |
| לידה |
28 ביולי 1877 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
5 בפברואר 1915 (בגיל 37) ולייבו, סרביה |
| מדינה |
הונגריה, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה) |
  | |
בלה קיש (בהונגרית: Kiss Béla; 28 ביולי 1877 – שנת 1932 לערך) היה רוצח סדרתי הונגרי. הוא נחשד בלפחות 23 רציחות של נשים ומקרה רצח נוסף יחיד של גבר. בדירתו נמצאו מיכלי מתכת אטומים בהם נמצאו גופות של אנשים כבושים באלכוהול ובחומץ[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלה קיש נולד באיז'אק באימפריה האוסטרו-הונגרית, בנם של יאנוש קיש וורונה ורגה.
הוא התפרנס כפחח וחי בעיירה קטנה צינקוטה שלימים התמזגה עם העיר בודפשט. תחביביו היו אסטרולוגיה ותורת הנסתר. קיש היה נשוי פעמיים והיו לו שני ילדים, ארנקה ואילונקה. בשנת 1912 הוא שכר את שירותיה של משרתת בשם גברת יאקובק, לאחר שאשתו בגדה בו עזבה אותו לטובת גבר אחר.
יאקובק הבחינה כי קיש יצר קשר עם נשים רבות, לרוב היה מפרסם את עצמו כשדכן או כמגלה נסתרות וכך רוכש את אמונן של הנשים. לעיתים היה מארח את הנשים אצלו בדירה. עם זאת, למשרתת היו מעט מאוד דין ודברים עם נשים אלו.
אף על פי שקיש היה דמות אהודה, קיש מעולם לא היה בקשר אינטימי עם הנשים בעיירתו. אנשי העיירה הבחינו בכך שהוא החל לצבור מיכלי מתכת גדולים. הוא אמר לשוטרים שחקרו אותו בנושא שהוא אוגר במיכלים דלק כדי שישמשו לו כרזרבה לשנות מלחמה.
כאשר מלחמת העולם הראשונה פרצה בשנת 1914, הוא גויס לצבא והשאיר את אחזקת ביתו בידי גברת יאקובק.
גילוי הגופות בביתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1916, משטרת בודפשט קיבלה שיחת טלפון מבעל הבית של קיש ואמר שהוא מצא בדירה שבעה מכלי מתכת גדולים. שוטר מהעיירה נזכר שקיש נחקר בעבר בנוגע למיכלים ואמר שהוא אוגר דלק לתקופת מלחמה, על כן הוביל מחלקה של חיילים שנזקקו לדלק לדירתו. מיד לאחר שאחד המיכלים נוקב בדוקרן דלף ממנו ריח עז ומחשיד. בלש המשטרה קארוי נאג' פתח בחקירה והחליט לפתוח את אחד מהמיכלים למרות התנגדותה של גברת יאקובק. במיכל נמצאה גופה של אישה חנוקה ובמיכלים אחרים נמצאו גופות או שאריות גופות נוספות. מחיפוש נרחב בביתו של קיש נמצאו לא פחות מ-24 גופות שונות.
נאג' הודיע לצבא שעליהם לעצור את קיש מיידית אם הוא עודו בחיים - שכן עלה חשש הוא נפל בשבי. השם בלה קיש היה שם נפוץ מאוד באותן שנים בהונגריה ולכן לא ידעו את איזה חייל במדויק מחפשים. נגי עצר את גברת יאקובק ואף פקד על שירות הדואר שלא להעביר לקיש מכתבים, על מנת למנוע מצב שבו שותף לפשעיו יזהיר אותו מהחוקרים ומהמשטרה. נאג' חשד שגברת יאקובק מעורבת ברציחות, בעיקר מפני שקיש רשם את שמה כיורשת חוקית. ג'קובק הבהירה לחוקרים שאין היא ידעה דבר על הרציחות. היא הראתה להם חדר סודי נעול שקיש אסר עליה להיכנס אליו לעולם. חדר זה היה מלא בכונניות עם ספרים ובשולחן כתיבה עליו היו מונחים מכתבים ואלבום תמונות, המסמכים הוכיחו שקיש התכתב והיה בקשר עם 74 נשים שונות. רוב הספרים עסקו ברעלים או בדרכי חנק שונות. מהמכתבים שנמצאו נגי הצליח להגיע למספר מסקנות. המכתבים הישנים ביותר היו משנת 1903 ומהם עלה בבירור שקיש הונה את הנשים - בעיקר נשים בגיל העמידה שחיפשו זוגיות או חתן. הוא פרסם מודעות במדורי שידוכים במספר עיתונים ויצר קשר עם נשים שחיו הרחק ממשפחתן ומקרוביהן והיו עריריות כך שאיש לא יבחין בהיעדרן. הוא פיתה אותן והצליח לשכנע אותן לשלוח לו כסף. המשטרה אף מצאה מסמכים שהעידו ששתיים מקורבנותיו התלוננו עליו וגילו שהוא הונה אותן. שתיהן נעלמו ותיקי המשפט שנפתחו נגד קיש נסגרו.
כל אישה שנכנסה לדירתו נחנקה. קיש שימר את גופותיהן באלכוהול ואטם אותן במיכלי מתכת הדוקים היטב. המשטרה גילתה שלכולן היו נקבים בגב ושקיש שאב את דמן מהגופות. הדבר הוביל את החוקרים לחשוב שקיש היה סוג של ערפד.
הימלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 באוקטובר 1916 החוקר נאג' קיבל מכתב ובו הודיעו לו כי קיש מחלים מפצעיו בבית חולים סרבי. אולם, נאג' לא הצליח לשים את ידיו על קיש. בלה קיש נמלט מבית החולים והניח גופה של חייל אחר במיטתו. נאג' הודיע למשטרת הונגריה להתחיל בחיפושים אחריו, אך הוא הצליח להימלט ולא נתפס בשטח הונגריה או מחוץ לה.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במספר הזדמנויות אחרות, עלו השערות שקיש החליף זהות עם חייל בשם מאקרי שנהרג במלחמה. במשך שנים קמו עדויות שונות של אנשים שראו אותו בערים ובאתרים שונים. החלו לפוץ עליו מספר שמועות, שמועה אחת גרסה שהוא נעצר ברומניה על שוד או שהוא מת מקדחת צהובה בטורקיה. בשנת 1920, חייל מלגיון הזרים הצרפתי דיווח על חייל אחר בשם הופמן (אחד מהשמות הבדויים בהם עשה קיש שימושיו במכתביו) שהתפאר ביכולתיו לענות אנשים בכיסא עינויים ושתאם את מראהו של קיש. "הופמן" נשר משורות הלגיון הצרפתי לפני שהמשטרה הצליחה להשיגו.
הפעם האחרונה בה קיש נראה הייתה בשנת 1932 בניו יורק. בלש הרציחות הנרי אוסוולד היה סבור שהוא ראה את קיש בתחנת הרכבת התחתית במנהטן. היו אף שמועות שקיש עובד בעיר בתור שרת אך לא יכלו לאשש אותן. כאשר שוטרים באו לתשאל את השרת החשוד כבלה קיש הוא נעלם.
עד להיום לא ידוע מה עלה בגורלו של קיש או מה המספר האמיתי של קורבנותיו[2].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Wilson, Colin; Wilson, Damon; Wilson, Rowan (1993). World Famous Murders. London: Parragon. pp. 382–386. ISBN 978-0-7525-0122-2.
