אל-ג'זירה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך לא מעודכן, ואין בו ניתוח ביקורתי מסודר של האינטרסים הפוליטיים של קטאר הבאים לידי ביטוי בשידורי הרשת. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך לא מעודכן, ואין בו ניתוח ביקורתי מסודר של האינטרסים הפוליטיים של קטאר הבאים לידי ביטוי בשידורי הרשת. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| פרטי הערוץ | |
|---|---|
| מדינה |
 קטר |
| תאריך השקה |
1996  |
| משרד ראשי | דוחא, קטאר |
| http://www.aljazeera.net/portal | |
  | |
אל-גַ'זִירַה (ערבית: الجزيرة; תעתיק: אלג'זירה, תרגום: "האי", קיצור ל"חצי האי ערב") היא רשת שידור טלוויזיונית לוויינית שמרכזה בדוחה בירת קטר, ומשדרת בערבית ובאנגלית. היא הוקמה על ידי השייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, אמיר קטר, לאחר שהדיח את אביו מהשלטון במדינתם.
הרשת זכתה לפרסום בין-לאומי רב כאשר שידרה קלטות של הטרוריסט אוסאמה בן לאדן לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ושל בכירים נוספים בארגון הטרור אל-קאעידה. הרשת מפעילה מספר ערוצים בנוסף לערוץ החדשות הראשי, כגון ערוץ ספורט, ערוץ חי המשדר ועדות וכנסים, ערוץ דוקומנטרי וערוץ מיוחד לילדים. בנוסף לערוצי טלוויזיה מפעילה הרשת מספר אתרי אינטרנט.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשת החלה את דרכה עם תקציב של כ־150 מיליון דולר, שאותו העניק לה אמיר קטר, חמד בן ח'ליפה, לאחר שתפס את השלטון במדינה. הרשת שאפה להתבסס רק על מכירת זמן פרסום, אך ניסיון זה נכשל, בעיקר משום שהבעלים הסעודיים של רשתות שידור ערביות אחרות איימו להפסיק לפרסם חברות שיפרסמו גם באל-ג'זירה. נכון ל-2004, תקציב הרשת הוא כ-120 מיליון דולר, מתוכם 40 או 50 מיליון מאמיר קטר.[1]
הרשת החלה לשדר בשנת 1996. רבים מעובדיה של המחלקה לערבית של בי בי סי (רשת השידור הבריטית הציבורית), עברו לאל-ג'זירה, ביניהם פייסל אל-קאסם שמגיש כיום את אחת התוכניות הפופולריות ביותר של הרשת, הכיוון ההפוך. הרשת ניסתה להגדיל את מספר צופיה בעזרת הצגת תכנים שנויים במחלוקת בנוגע לממשלות המפרץ הפרסי, יחסי סוריה עם לבנון והרשות השופטת במצרים. שידור הקלטות של אוסאמה בן לאדן ואל-קאעידה הם שנתנו את הדחיפה המשמעותית לרשת, והגדילו את שיעורי הצפייה שלה.
רשת אל-ג'זירה חוללה שינוי דרמטי במפת ערוצי השידור הערביים. היא שברה את המונופול שהיה לערב הסעודית על ערוצי הלוויין הכלל-ערביים, והעלתה על סדר היום סוגיות מעוררות מחלוקת ובלתי-נעימות למנהיגים הערבים. קמו לה רשתות מתחרות והחשובה שבהן היא רשת אל-ערביה ("הערבית") בבעלות ערב הסעודית. רשת נוספת שהוקמה כתחרות לאל-ג'זירה היא אל-אח'באריה ("החדשותית"). ממשלת ארצות הברית, שהייתה מודאגת מהפופולריות הרבה של אל-ג'זירה ומהסיקורים הביקורתיים שלה ביחס למלחמה באפגניסטן ובעיראק, הקימה את רשת אל-חורה ("החופשית") בשפה הערבית.
ב-4 ביולי 2005 הודיעה אל-ג'זירה על כוונתה להעלות שירות טלוויזיה בלוויין בשפה האנגלית, Al Jazeera International. הערוץ החדש עלה לאוויר ב-15 בנובמבר 2006 בשם Al Jazeera English. לערוץ זה מרכזי שידור בדוחה, אתונה, בואנוס איירס, לונדון, קואלה לומפור ווושינגטון והוא משדר 24 שעות ביממה, מהן 12 מדוחה וארבע שעות מכל אחד מהמקומות הבאים: לונדון, קואלה לומפור וושינגטון. בשנת 2006 מונה העיתונאי הפלסטיני ודאח חנפר, אשר שימש משנת 2003 כמנהל ערוץ אל-ג'זירה, למנכ"ל הרשת.
בתחילת שנת 2011 שימשה אל-ג'זירה גורם מרכזי בדִרבון ההמונים להפגנות במצרים ובתיאומן.
כיום נחשבת התחנה לאחד מערוצי התקשורת המרכזיים בעולם. היא מאופיינת ביכולתה לסקר ידיעות הישר מתוך השטח וזאת הודות לפריסתה הרחבה בעולם.
ב-3 בינואר 2013 הודיעה רשת אל-ג'זירה על רכישתה של תחנת הטלוויזיה האמריקנית Current TV, זאת כחלק מניסיונותיה בשנים האחרונות לחדור לשוק האמריקאי ולהשפיע על דעת הקהל שם.[2] כעבור כשנתיים, עקב הפסדים מתמשכים, היא נאלצה לסגור את השלוחה האמריקאית.
שידורי הרשת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוכחות הרשת בישראל החלה בסוף שנות ה-90, כשחברת הכבלים "תבל" החלה לשדר את הערוץ באזורי שידוריה בצפון.
בספטמבר 2000 תבעה אל-ג'זירה את "תבל" על כך ששידרה את הערוץ מבלי לקבל אישור ממנה, תוך הפרת זכויות יוצרים. בכתב התביעה דרשה אל-ג'זירה 4 מיליון דולר בפיצויים.[3][4] תוך חודש הגיעו שני הצדדים לפשרה, בה הוסכם כי תבל תעביר יותר מ-1.1 מיליון דולר, כפיצוי על שידורי התחנה בתוך הפרת זכויות יוצרים ותשלום בעבור שידורי התחנה לשלוש שנים.[5] אל-ג'זירה העריכה באותה עת כי היו כ-15 אלף איש שצפו בערוץ באמצעות שידורי "תבל", בעיקר בנצרת ובכפרים בגליל.
במרץ 2000 קיבלה חברת הכבלים "מת"ב" אישור מהמועצה לשידורי כבלים ולוויין להוסיף את אל-ג'זירה לשידוריה[6], וביולי 2000, עם פתיחת שידורי הלוויין בישראל, החלה גם חברת yes לשדר את הערוץ.[7]
ב-5 בדצמבר 2006 עלה לאוויר ערוץ "Al Jazeera English" בשידורי חברת yes[8], עשרים ימים לאחר שערוץ זה הושק לראשונה.[9]
עד החלטת הממשלה על הפסקת שידורי אל-ג'זירה בישראל ב-5 במאי 2024, ערוץ אל-ג'זירה (בשפה הערבית) שודר הן ב-yes וב-HOT, ו"Al Jazeera English" שודר ב-yes בלבד.
אל-ג'זירה וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל-ג'זירה מקפידה לסקר את ישראל באופן ביקורתי מאוד, אבל אינה נרתעת מראיונות עם בכירים בממשלת ישראל ועם קצינים בצה"ל. מדיניות זו עוררה ביקורת בקרב רבים מצופיה בעולם הערבי. מאידך, הסיקור של הרשת כלפי ישראל הוא חד-צדדי ומגמתי.
לרשת יש כמה כתבים בישראל, אחד מהם – אליאס כראם (إلياس كرام) – הוא ערבי ישראלי. כראם הוא בוגר אוניברסיטת חיפה והיה עורך בעיתון הערבי-הישראלי "כל אל-ערב". כראם מוצג כמי שנולד בפלסטין ב-1977, ולאומיותו מוגדרת "פלסטינית",[10] אולם בתיאור תפקידו כתוב שהוא כתב אל-ג'זירה בצפון ישראל. מבחינת המינוח המקובל באל-ג'זירה, ישראל היא ישות קיימת ומוכרת, אולם הרשת נמנעת מהגדרת אחד מכתביה כישראלי. יש המבקשים ללמוד על מדיניות הסיקור של אל-ג'זירה כלפי ישראל מתוך אופן ההצגה האמור.[11]
אל-ג'זירה הקימה חטיבה בשפה האנגלית, שנועדה בין היתר להראות את ישראל לעולם מנקודת המבט הפאן-ערבית, אשר רואה במזרח התיכון ובצפון אפריקה יחידה גאוגרפית אחת - "אלווטן אלערבי" (המולדת הערבית).[דרוש מקור]
ב-13 במרץ 2008 הודיעה ממשלת ישראל כי היא מחרימה את רשת אל-ג'זירה ותחדל לשתף איתה פעולה בנימוק של סיקור מגמתי וחד צדדי העולה עד כדי תעמולה של פעולת צה"ל ברצועת עזה שהחלה ב-29 בפברואר 2008.[12] טענות ממשלת ישראל נתמכו על ידי כתבים של רשתות חדשות מסחריות אחרות כגון צבי יחזקאלי ושמרית מאיר וקבעו, בין השאר, כי אל-ג'זירה נמנעה מלדווח על רקטות ששיגרו ארגוני הטרור מרצועת עזה לשטח ישראל ולמקומות ישוב של אוכלוסייה אזרחית, ביניהן כאלה שהתפוצצו בשדרות ובאשקלון. כמו כן, נמנעה אל-ג'זירה מלדווח כי פעולת צה"ל באה בתגובה לשיגורי הרקטות ובמטרה להפסיקם, ומהצד השני, הרבתה לשדר בשידורים חוזרים תצלומי תקריב של גופות ילדים שנהרגו בעזה, גם כשלא היה ברור אם נהרגו מאש כוחות צה"ל או כתוצאה מהתפוצצות חומרי נפץ בשימוש חברי ארגוני הטרור הפלסטיניים. כמו כן, הציגה קריקטורות של מנהיגים ישראלים במדים נאציים תוך השוואתם לאדולף היטלר.[דרוש מקור] אל-ג'זירה טענה בתגובה כי היא משדרת דיווחים על המציאות כפי שהיא. מחמוד א-זהאר, מבכירי ארגון הטרור חמאס בעזה, הודה עם סיום הלחימה בעזה לערוץ אל-אקצה השייך לחמאס ולרשת אל-ג'זירה על עזרתם.[13]
באוגוסט 2011 נעצר בישראל מנהל לשכת אל-ג'זירה באפגניסטן, סאמר עלאווי, והורשע בעקבות עסקת טיעון בסיוע לחמאס.[14][15]
ב-26 ביולי 2017 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא מתכוון לפעול לסגירת משרדי הערוץ בירושלים בטענה ש"רשת אל-ג׳זירה לא מפסיקה להתסיס לאלימות סביב הר הבית".[16]
ב-8 באוגוסט 2017 הודיע משרד התקשורת בראשותו של השר איוב קרא שהוא יסגור את שידורי אל-ג'זירה בישראל.[17]
באוגוסט 2017 שידר הערוץ בדיה עיתונאית בדמות ראיון שבו העידה מי ששירתה בצה"ל בתפקיד מנהלתי כי הרגה ילדים במסגרת שירותה. הריאיון היה חלק מתוכנית בידור אוקראינית והיה ידוע כשקר, אך שודר באל-ג'זירה והוצג כאמת.[18]
ב־20 באוקטובר 2023 על רקע מלחמת חרבות ברזל אישרה הממשלה תקנות לשעת חירום שיאפשרו את סגירת התחנה, לאחר הצגת הוכחות כי היא מסייעת לאויב, משדרת תעמולה בשירות החמאס בערבית ובאנגלית לצופים בכל העולם, ואף מעבירה מידע רגיש לחמאס.[19] עם זאת ב-26 באוקטובר פורסם כי ראש הממשלה נתניהו מסרב להעלות את סגירת שידורי אל-ג'זירה לאישור הקבינט הביטחוני-מדיני.[20]
ב-16 בנובמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, פורסם כי מירב לשם גונן, אימה של רומי גונן שנחטפה, התראיינה לאל-ג'זירה במטרה להעביר מסר לעולם הערבי. העיתונאי שראיין אותה, שאל אותה כי האם יש הוכחות למאורעות 7 באוקטובר,[דרוש מקור] ולאחר מכן אותו מראיין צירף את האיש האחראי על תיק האסירים בחמאס, לריאיון עמה. הדבר התקבל בכעס רב בקרב משפחות החטופים הישראלים.[21]
החוק לסגירת שידורי ערוץ אל-ג'זירה בישראל ויישומו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוק אל-ג'זירה
ב-1 באפריל 2024 אושר בכנסת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה, שיאפשר את הגבלת פעילות הערוץ בישראל.[22] בהתאם לחוק זה, ב-5 במאי 2024 אישרה ממשלת ישראל פה אחד את סגירת ערוץ אל-ג'זירה בישראל.[23][24][25] שרי "המחנה הממלכתי" נעדרו מההצבעה.[26] החלטת הסגירה מומשה שעות ספורות לאחר אישור הממשלה.[27][28]
בצעד זה הצטרפה ישראל לאיחוד האמירויות ומצרים שאסרו את פעילותה של אל-ג'זירה בתחומן.[29]
אל-ג'זירה ומצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-30 בינואר 2011 סגרו השלטונות המצריים את משרדי אל-ג'זירה בקהיר,[30] ובמקביל שובשו שידורי התחנה במדינה, הנקלטים באמצעות לווייני ניילסאט. התחנה עמלה על מנת להמשיך ולשדר למצרים בערוצים חלופיים.[31]
מאז הדחת מוחמד מורסי מכס הנשיאות במצרים, פועלים השלטונות לצמצום השפעת התחנה במדינה, בטענה כי היא חותרת תחת הנהגת ההפיכה הצבאית.[דרוש מקור] ב-29 באוגוסט 2013 הודיעו גורמי ממשל מצריים כי לתחנה אין אישור לפעול במצרים ותבעו מהגורמים האחראים לאכוף את האיסור. ב-30 באוגוסט הודיעה הרשת כי 6 מעובדיה עצורים בידי שלטונות מצרים.[דרוש מקור]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
|
התקשורת | ||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אל-ג'זירה (בערבית)- אל-ג'זירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תחנות הטלוויזיה הפופולריות ביותר בשפה הערבית (בעברית)
- הנריקה צימרמן, הצצה נדירה למערכת אל ג'זירה, באתר מאקו, 15 באפריל 2011
טלי חרותי-סובר, והרי החדשות מדוחא // המפץ הגדול של אל ג'זירה, באתר TheMarker, 6 באפריל 2014- רועי קייס, מה מסתתר מאחורי שידורי אל ג'זירה?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 17 ביוני 2022
- שירין פלאח סעב, האם רשת אל־ג'זירה "המערבית" שמשדרת מישראל הפכה לשופרו של חמאס, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2023
- כך הפך אל-ג'זירה לכלי הנשק של קטאר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Under Pressure, Qatar May Sell Jazeera Station באתר הניו יורק טיימס (באנגלית)
- ^ ynet, הקטר לא עוצר: היכונו ל"אל-ג'זירה אמריקה", באתר ynet, 3 בינואר 2013
- ^ תחנת הטלויזיה הערבית "אל ג'אזירה" המשדרת מקאטר תובעת את חברת "תבל", באתר וואלה, 11 באוגוסט 2000
- ^ ראשי ערוץ טלווזיה המשדר מקטאר תובעים את חברת הכבלים "תבל", באתר וואלה, 12 באוגוסט 2000
- ^ שרון גל, תבל תפצה תחנה קטארית על הפרת זכויות יוצרים, באתר TheMarker, 26 בספטמבר 2000
- ^ אפי לנדאו, המועצה לשידורי כבלים אישרה שידור הערוצים ESPN ואל ג'זירה, באתר גלובס, 6 במרץ 2000
- ^ אורלי פלג מזרחי, אל-ג'זירה תובעת את "יס": משדרת אותנו ולא משלמת, באתר גלובס, 28 בדצמבר 2006
- ^ מירב קריסטל, אלג'זירה אינטרנשיונל: עכשיו גם ב-yes, באתר ynet, 5 בדצמבר 2006
- ^ סוכנויות הידיעות, אל ג'זירה: מעכשיו גם באנגלית, באתר ynet, 15 בנובמבר 2006
- ^ الفضائية - مذيعون و مراسلون - مراسلون - إلياس كرام
- ^ الفضائية - مذيعون و مراسلون - مراسلون - إلياس كرام
- ^ משרד החוץ: נחרים את רשת "אל-ג'זירה", באתר וואלה, 12 במרץ 2008
- ^ הלל גרשוני, כמה שאלות נוקבות, באתר העין השביעית, 3 בפברואר 2011
- ^ אמיר בוחבוט, גורם ביטחוני: "כתב אל ג'זירה העצור בארץ חשוד בטרור", באתר וואלה, 7 בספטמבר 2011
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, "רשת "אלג'זירה" מנוצלת על-ידי פעילי חמאס", באתר ערוץ 7, 26 בספטמבר 2011
- ^ ישי הולנדר, נתניהו: אפעל לסגירת משרדי אל ג'זירה בירושלים, באתר nrg, 26 ביולי 2017
- ^ אריאל כהנא, משרד התקשורת מתחייב: נסגור את "אל-ג'זירה" בארץ, באתר nrg, 8 באוגוסט 2017
- ^ איתמר אייכנר, "אל-ג'זירה" שידרה עדות מפוברקת: "חיסלתי ביריות ילדים בשירותי בצה"ל", באתר ynet, 29 באוגוסט 2017
- ^ צבי זרחיה, "מסייעת לאויב": הממשלה אישרה תקנות לסגירת שידורי אל-ג'זירה בישראל, באתר כלכליסט, 20 באוקטובר 2023
- ^ אבישי גרינצייג וגילי כהן, נתניהו מעכב את סגירת הערוץ אל ג'זירה בישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 26 באוקטובר 2023
- ^ גיל משעלי, "זה היה אמבוש": אם החטופה פוצצה ריאיון לאל-ג'זירה, באתר מאקו, 16 בנובמבר 2023
- ^ מורן אזולאי, דניאל אדלסון, ניו יורק, החוק לסגירת אל ג'זירה עבר: "לא יהיה חופש ביטוי לשופרות החמאס בישראל", באתר ynet, 1 באפריל 2024
- ^ ירון אברהם, פה אחד: הממשלה אישרה לסגור את ערוץ אל-ג'זירה בישראל, באתר מאקו, 5 במאי 2024
- ^ איתמר אייכנר, הממשלה החליטה: ערוץ אל-ג'זירה בישראל ייסגר, באתר ynet, 5 במאי 2024
- ^ ירון אברהם, פה אחד: הממשלה אישרה לסגור את ערוץ אל-ג'זירה בישראל, באתר מאקו, 5 במאי 2024
- ^ עמיאל ירחי, בלי המחנה הממלכתי: אושרה סגירת אל-ג'זירה בישראל ל-45 יום, בעיתון מקור ראשון, 5 במאי 2024
- ^ עמית סגל, אחרי החלטת הממשלה נגד אל-ג'זירה: המשטרה פשטה על משרדיה, באתר מאקו, 5 במאי 2024
- ^ איתמר אייכנר, לירן תמרי, גלעד כהן, רן בוקר, כוחות ימ"ר פשטו על משרדי אל-ג'זירה בירושלים, באתר ynet, 5 במאי 2024
- ^ שחר קליימן, מהאביב הערבי ועד עלילות הדם: מי את "אל-ג'זירה"?, באתר ישראל היום, 5 במאי 2024
- ^ מירה עוואד, מצרים: השלטונות סגרו את משרדי אל-ג'זירה, באתר גלובס, 30 בינואר 2011
- ^ Egypt Closes Offices of Al Jazeera Television, Disrupts Signal on Nilesat