אלישע בן אבויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלישע בן אבויה
לידה המאה ה-1
ירושלים
פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית
פטירה המאה ה-2
פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
כינוי "אחר"
מקום קבורה ישראלישראל מתחם נבי שועייב, כפר חיטים (זיהוי מהמאה ה-20)
מדינה פרובינקיה יודיאה, פרובינקיה סוריה פלשתינה
מקום מגורים ירושלים
מקום פעילות בית המקדש השני, ירושלים, טבריה
תקופת הפעילות דור שלישי לתנאים
השתייכות בית הלל, חז"ל, תנאים
תחומי עיסוק מיסטיקה, ספרות יוונית, ספרות חיצונית, מוזיקה יוונית
תפקידים נוספים דרשן
רבותיו אליעזר בן הורקנוס, יהושע בן חנניה, נחום איש גמזו, יוחנן בן זכאי
תלמידיו רבי מאיר
בני דורו רבי עקיבא, בן עזאי, בן זומא, רבן גמליאל, רבי ישמעאל, אלעזר בן עזריה, רבי טרפון
אב אבויה
צאצאים מספר בנות
נכדו, יעקב בן קרשי
חתנים קרשי (קדושאי/קודשי)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה היה מגדולי התנאים ש"שנה ופירש". בר הפלוגתא של רבי עקיבא. בן אבויה חי אחרי חורבן בית שני ובשלב מאוחר יותר של חייו יצא לתרבות רעה, והתחבר לרומאים. בשל כך, הוא נזכר בתלמוד בכינוי "אחר". על מקור הכינוי מסופר במסכת חגיגה:[1] מיד כשחדל לקיים מצוות, הלך לזונה. אמרה לו: וכי אינך אלישע בן אבויה? עקר צנון מערוגתו בשבת (ובכך ביצע מלאכת קוצר וחילל את השבת) ונתן לה. אמרה: אחר הוא.

אמרות רבות של אלישע בן אבויה, לפני התפקרותו, פזורות ברחבי התלמוד, במסכת אבות[2] ובאבות דרבי נתן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]


שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

לפי המסופר בתלמוד הירושלמי, אלישע נולד בירושלים ואבויה אביו היה מגדולי העיר:

אבויה אבא מגדולי ירושלם היה. ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולרבי אליעזר ולר' יהושע בבית אחד, מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדקין (תרגום: אכלו, שתו, שרו, מחאו כפיים ורקדו)

ירושלמי חגיגה ב א

יציאתו לתרבות רעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישע בן אבויה נחשב לפני כפירתו בתורה, לאחד מגדולי התנאים:

אָמְרוּ עָלָיו עַל אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה הָעֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל אִישׁ חָכָם וְגִבּוֹר בַּתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר וְדוֹרֵשׁ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית אוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל טְבֶרְיָא, הָיוּ כָּל הַחֲבֵרִים עוֹמְדִים וּמַאֲזִינִים לִדְבָרָיו, וְאַחַר כָּךְ בָּאִים כֻּלָּם וְנוֹשְׁקִין אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אִם בִּטְבֶרְיָא כָּךְ, קַל וָחֹמֶר בִּשְׁאָר מְדִינוֹת וּבִשְׁאָר עֲיָרוֹת.

בשלב מסוים של חייו כפר אלישע בן אבויה בתורה ומאז ואילך הוא נקרא "אחר" בתלמוד, ואִמרותיו ופרשנויותיו משויכות לשם זה. בתלמודים מובאות סברות רבות לגבי מניעיו של אלישע לכפור בדתו:

חז"ל תלו את מצבו גם בעיסוק בחכמה יוונית ובספרי מינים (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב'), ואף בכך שאמו עברה סמוך לבתי עבודה זרה בעת שהייתה מעוברת, והריחה מתקרובת העבודה הזרה.

סיפורים אחרים בתלמוד מתארים את מעשיו של אלישע בעקבות כפירתו. בתלמוד הירושלמי מסופר[4] כי לא רק זאת, אלא גם שרמס בפרהסיא ובמפגיע את מצוות התורה ברוכבו על סוסו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת באזור הר הבית ("לפני בית קודש הקדשים"). למרות זאת, צעד לצדו תלמידו רבי מאיר, עד שאמר לו אלישע: לפי מספר צעדי סוסי, אני מבין שעד כאן מותר לך ללכת עמדי, מכאן ואילך תחום שבת. רבי מאיר אמר לו: כה רבה חכמתך ואין אתה חוזר בך? השיב לו אלישע כי שמע מאחורי הפרגוד שלכולם פתוחה דלת התשובה "חוץ מאחר" (או בלשון המקורית "שובו בנים שובבים חוץ מאחר"). התבטאות אחרת שנקשרה ברבי מאיר:[5] "רבי מאיר רימון [אלישע בן אבויה] מצא. תוכו [הידע הנרחב של אלישע בן אבויה בתורה] אכל, קליפתו [כפירתו] זרק".

סופו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר גסס אלישע ממחלה בא אליו רבי מאיר וביקש ממנו שיחזור בתשובה. אלישע אמר לו: "ועד כאן מקבלים? [האם יקבלו תשובה של חוטא כמוני?]" אמר לו רבי מאיר: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד-דַּכָּא" – עד דכדוכה של הנפש. אלישע התחיל לבכות עד שמת. לאחר מכן שמח רבי מאיר ואמר: "דומה, שמתוך תשובה נסתלק רבי" (ירושלמי, פרק ב, הלכה א).

על פי המסופר במסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב' שבתלמוד הבבלי, כשמת בן אבויה, בשמים אמרו כי לא ניתן להכניסו לעולם הבא, מפני שחטא ולא כפר בלבו בלבד; עם זאת גם לדון אותו ולהכניסו לגיהנום אי אפשר, בשל התורה שלמד. משום כך אמר תלמידו רבי מאיר: "מתי אמות ואעלה עשן מקברו" [של אלישע, מפני שעדיף שיישפט וייענש זמן מסוים בגיהנום ואחר כך יעבור לעולם הבא]. לפי הגמרא, אמנם לאחר מותו עלה עשן מקברו של אלישע, אך רבי יוחנן טען שאין זה מספיק, שכֵּן "אחד היה בינינו, ואין אנו יכולים להצילו?!". הוא הבטיח שיעלהו לעולם הבא, ואומנם כאשר מת רבי יוחנן, הסתלק העשן ונודע כי "אחר" נכנס לגן עדן.

מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם נבי שועייב

השערה מאוחרת ויחידה גורסת כי קברו מצוי בכפר חיטים, על פי השערתו של יצחק גולדהאר בספרו "אדמת קודש": "בקבר הנקרא נבי-אללא-שייב אשר בעיר עת קצין Hattin קברו את אלישע בן אבויה שמת בעיר ההיא". המקום שאליו התכוון הוא מתחם נבי שועייב,[6] בו חוגגים הדרוזים את חג נבי שועייב.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתלמוד הבבלי[7] והירושלמי[8] מסופר שבנותיו של "אחר" ביקשו מרבי לפרנסן. בתחילה הוא הגיב אליהן בצורה קשה מאוד ("עדיין יש מזרעו בעולם?!") וסירב לבקשתן בגלל אביהן, אך בסוף חזר בו בגלל תורתו של אביהן ופרנסן.
  • רב יוסף אמר שרבי יעקב היה בן בִתו של "אחר"[9], ואילו "אחר" היה דורש כנכדו שהשכר על המצוות הוא רק בעולם הבא - לא היה חוטא.

לכאורה, קשה להלום את שני המקורות הללו יחד, שכן, רבי יעקב היה רבו של רבי - ואיך הגיב בצורה קשה כל כך לזרעו של "אחר"?

יש שהציעו[10] שיש טעות בגרסה בדברי רב יוסף, והיה צ"ל: "כרבי יעקב בר קרשי", ונוצר שיבוש ל"בר ברתיה". לפי זה, ר' יעקב כלל אינו בנו של "אחר". ויש שהציעו[11] שרבי יעקב נכדו של "אחר" – איננו רבי יעקב בר קורשי רבו של רבי.

מאמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק - מסכת אבות, פרק ד', משנה כ'

בסיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו של איש תנועת ההשכלה היהודית בווילנה, קלמן שולמן, "שפה ברורה" (מהדורה ראשונה ב-1848, מהדורה שנייה ב-1864) נכלל הסיפור הקצר "אלישע בן אבויה".[12]

אלישע בן אבויה הוא גיבור הרומן של מילטון שטיינברג,‏ "As a Driven Leaf", שיצא לאור בשנת 1939, ותורגם לעברית, בשם "כעלה נידף", בשנת 1946 בידי יונתן רטוש (בשם העט יוסף לוז), ובשנת 2015 בידי יעל ענבר (עם מבוא מאת דב אלבוים).

בשנת 1947 פורסם סיפור קצר מאת משה שמיר "על סוסו בשבת", שנקודת המוצא שלו היא הסיפור התלמודי לפי אלישע בן אבויה רכב על סוס בשבת, ותלמידו רבי מאיר הלך לצדו.[13]

גיבור הרומן "בחזרה מעמק רפאים" מאת חיים באר הוא אלישע מילגרוים, יהודי שהתנצר. הזיקה בין אלישע מילגרוים לאלישע בן אבויה ניכרת לקורא, ואף מצוינת במפורש בתיאור קבורתו השנייה של אלישע מילגרוים.[14]

במרץ 2024 יצא לאור ספר היסטורי פנטסטי מאת איל חיות מן, "מסכת תהום", שגיבורו ומספרו הוא אלישע בן אבויה.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד א'.
  2. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה כ'
  3. ^ על פי גרסת הירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב'
  6. ^ מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל חלק א', עמוד 420
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב'.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א'.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ט, עמוד ב'. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קמ"ב, עמוד א'.
  10. ^ "תולדות תנאים ואמוראים" (ח"ב, ר' יעקב).
  11. ^ בספר יוחסין (מאמר ראשון וכן: שם, אלף‑בית, רבי יעקב).
  12. ^ קלמן שולמן, אלישע בן אבויה, בפרויקט בן-יהודה
  13. ^ דוד שחר, ‏ברכה למשה : על דמותו של אלישע בן-אבויה בסיפורו של משה שמיר "על סוסו בשבת", בצרון 342-343, אוקטובר 1981, עמ' 012-016
  14. ^ חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, עם עובד, 2018, עמ' 207–208;
    ניצה בן-דב, קשרי קשרים, על ספרו החדש של חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, גג 46, קיץ 2018, עמ' 11–12
  15. ^ ניסן רובין, "אל תבט במעשיו, תבט בתורתו", באתר הארץ, 11 בספטמבר 2007 - ביקורת על ספרה של נורית בארי 'יצא לתרבות רעה: אלישע בן אבויה - "אחר"';
    אברהם וולפיש, החיפוש אחר אלישע בן אבויה הספרותי וההיסטורי, קתרסיס 11, תשס"ט, עמ' 57-23